הוא היה בשיא פריחתו, כזה שבקלות היה אמור להמשיך את שגרת חייו לעוד מספר עשורים, אך לפני מספר שנים הוא חלה במחלה קשה. בעקבות מצבו הסבוך הוא עבר טיפולים קשים ומורכבים ובסיומן הוא בירך על המוגמר. בחסדי שמים הוא בריא לחלוטין ללא שום זכר לימי מחלתו הקשה.
מאז עברו שנים אך רק לאחרונה הוא חש שוב פעם שלא בטוב. בלית ברירה הוא פונה לבית החולים שם הרופאים חמורי הסבר פסקו כי ימיו ספורים. בני המשפחה נחרדו חרדה של ממש, מי ידאג להם? מי יעזור להם? ובעצם כיצד הם יצליחו לשרוד ללא אבא האוהב?
השאלות נקרו במוחן של הילדים ובני המשפחה חזק חזק, אך הם העדיפו להחזיק חזק בידיו של אבא, הם עמדו סביבו ופשוט בכו: "אבא, אל תלך מאיתנו, אבא אל תעזוב אותנו". דמעות הילדים נגעו בדמעותיו של רבי שבתי ויחד עם זעקו לבורא עולמים שיחיש להם רפואה שלמה מן השמיים.
הימים עברו בזה אחר זה והוא שוחרר חזרה לביתו. לפני כשלושה שבועות הוא יישב בסלון הבית, פתח ספר לי יד והחל גומא דף אחרי דף. השעון בסלון תקתק ושני ילדיו שהו בדיוק באותה העת בבית. לאחר כחצי שעה הבחין הילד שאביו יושב בתנוחה קצת חריגה על ספת הבית. הוא מיהר למקום, צעק "אבא", אך אבא כבר לא היה שם בשביל להגיב, אבא כבר לא היה שם בשביל לענות: "אל תדאג בן אהוב, הכל בסדר".
מאז כברו שלושה שבועות והמשפחה מתקשה להתאושש. אין להם יום ואין להם לילה. מלבד החובות הכבדים שהותיר אחריו המנוח רבי שבתי סלבוטיצקי, האלמנה נאלצת להתמודד עם שני ילדים שטרם נישאו וכן קשיים רבים העולים סכומי כסף גדולים.
בלית ברירה יוצאת האלמנה לקרב על חייה ומתחננת מאיתנו שנושיט לה יד. שנסייע לה לצלוח את התקופה הקשה והנוראה הזו. הדמעות שלה לא מפסיקות לזלוג גם לא לרגע ונדמה כי זהו הרגע שלנו לשמח את האלמנה, להעלות חיוך על פניהן של היתומים.
