הלב של יוסי מפרפר בהתרגשות מהולה בכאב נורא. הוא סופר את הימים שנותרו עד ליום חתונתו, והם מעטים, בודדים ממש. השמחה גדולה מאוד, ההתרגשות בשיאה אבל לצדם, צורב הכאב, שורף אותו מבפנים…
הרגע המשמעותי ביותר בחייו של אדם, ללא ספק, זה הרגע שבו הוא מכסה את פניה של כלתו, וצועד מעדנות לעבר החופה, נערך להקים בית בישראל יחד עם האשה אשר הועידה לו ההשגחה העליונה.
ברגע הזה, מלווה האדם באופן טבעי על ידי האיש הכי דומיננטי בחייו, אביו תומך בימינו, וחמיו בשמאלו. את אמא שלו הוא רואה מבעד למסך הדמעות, כשהיא מלווה את רעייתו לעתיד ומכניסה אותה אל החופה.
אבל יוסי יצעד שם בלי אביו. מימינו יחזיק הדוד שלוימה. האמת שאין לו בכלל קשר איתו. אבל שלוימה הוא הדוד המבוגר, האח הגדול של אבא, ולכן צריכים לכבד אותו להיות השושבין הראשי.
אבא של יוסי כבר מזמן לא נמצא. הוא נפטר לפני עשר שנים, כשיוסי עוד היה ילד כבן 11 בלבד.
יוסי פוחד לעצום את העיניים, הוא בטוח שדמותו של אביו תעלה לפניו והדמעות יישפכו כמים.
הוא נזכר ברגעים המטלטלים שחווה כשהיה צריך לצאת לבר המצווה שלו. הוא הודיע חגיגית וחד משמעית, שמבחינתו האירוע מבוטל, אין לו שום רצון לשבת שם, בשולחן הכבוד, כשהוא לבד. בלי אבא. הוא התבייש להגיע לבר המצווה שלו בלי אביו.
רק כשאחותו הגדולה לחשה על אוזנו שהוא מצער מאוד את אמא, התעשת יוסי ושינה את דעתו. בשביל אמא הוא מוכן לעשות הכל! אפילו להגיע לבר המצווה שלו!
כמה הוא התבייש להגיע מדי ליל שבת לבית הכנסת כשהוא אינו מלווה באביו! כמה הוא התבייש להישאר ב'יזכור' כשכל בני גילו וגם אנשים מבוגרים ממנו בהרבה יוצאים החוצה. כמה היו צריכים להתחנן אליו שיאמר את הקדיש בקול, כי הוא התבייש מעצם היותו יתום…
לתרומה עבור יוסי- אחד מתוך 44 היתומים הנישאים עד פורים – הקליקו כאן
עכשיו מתקרב מועד החתונה, הוא כבר לא ילד צעיר. הוא כבר לא מתבייש ביתמות שלו, אבל הוא עדיין מרגיש בחסרונו של אבא. מרגיש זאת בכל רגע נתון, וביתר שאת כשמגיע רגע גורלי שכזה, רגע שבו כל מה שהחתן רוצה זה רק שיבוא האבא האוהב שלו, ויתמוך בימינו בעודו צועד אל החופה.
אבא שלו לא יהיה שם, לפחות לא בלבוש הגשמי שלו. לא בצורה שבה יוכל יוסי לראותו.
אבל כן יהיו שם הוצאות, יהיו שם תשלומים לשלם עבור התזמורת והצלם, האולם והקייטרינג, הביגוד והנדוניה, השכירות והעזרה בהון עצמי בסיסי כדי לקחת משכנתה.
תשלומים והוצאות יהיו שם בשפע, ולא יהיה מי שישלם אותם, כי האיש שאמור להסתובב עם חבילת השטרות ולשלם לכל אחד את מה שמגיע לו, נפטר לפני עשר שנים…
אנחנו חייבים לעזור ליוסי. אנחנו חייבים לתרום לו עשרה שקלים לפחות כדי לאפשר לו להתחתן בכבוד.
יוסי הוא רק אחד מתוך 44 יתומים המתחתנים בחודש אדר וזקוקים לעזרה כספית משמעותית. 44 חתנים וכלות שאיבדו הורים, והתמודדו עם יתמות, עם קשיים כלכליים וגם עם עוני מחפיר בחלק מהמקרים.
חייבים לעזור להם! עשרה שקלים לכל יתום, 440 שקלים בסך הכל.
הגאון הגדול רבי מיכל זילבר, מרא דכולא תלמודא שליט"א, כתב בכתב ידו, שהתורמים לקרן יתומי אדר של קופת העיר, 440 שקלים ל-44 יתומים, ייזכו להינצל מגזירת הדם.
כמה אנחנו זקוקים לשמירה המיוחדת הזאת, במיוחד כעת כשהמצב הביטחוני מתערער, ובני העוולה הישמעאלים מבקשים את נפשינו ונפש ילדינו רח"ל. זה הזמן לעשות מעשה, לתרום 440 שקלים, והקב"ה כבר הבטיח בתורתו, "אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך".
לתרומה עבור יוסי- אחד מתוך 44 היתומים הנישאים עד פורים – הקליקו כאן
