יום שישי אחד חזרתי הביתה עם אחי, ולמטה בחצר חנה אמבולנס עם אורות מהבהבים. עמדנו בפחד בכניסה לבניין, כשחובשים הורידו אלונקה וקראו לנו לא לחסום את הפתח.
על האלונקה שכב אבא שלי.
העיניים שלו היו עצומות, פניו נראו לי פתאום חיוורות נורא. אמא הלכה אחריו בוכה וצועקת, ואנחנו הילדים – פשוט צרחנו אבא! אבא! מה קרה לאבא!
***
"שלום, קוראים לי תהילה. אני בת עשרים, וגם עכשיו כשאני כלה אני עדיין זוכרת את אותו יום שישי נורא שחזרתי מבית הספר ישר לאמבולנס.
הייתי בכיתה ז'. היה לי אבא תלמיד חכם אמיתי. הוא למד שעות על גבי שעות ביום ובלילה, בשקט, בצניעות. תמיד היה מחייך אלי ומברך אותי שאזכה לאהבת תורה כמו של אמא הצדיקה שמאפשרת לו ללמוד כל כך הרבה.
סמוך לשבת אמא התקשרה. היא התייפחה וסיפרה שאבא חולה במחלה, הוא הסתיר את זה מאיתנו ועכשיו הוא התמוטט. כל השבת בכינו ובקושי טעמנו מהאוכל ששלחו השכנות.
שנתיים אבא שרד. שנתיים שהשאירו בנו צלקות לכל החיים. השיער שלו נשר, הוא סבל מתופעות לוואי קשות. אבל יותר ממנו – אמא התפרקה. היא שהתה ליד אבא באונקולוגית ימים שלמים, לא היו לנו בגדים נקיים ולא אוכל מבושל. כשהוא נפטר – היא לא הצליחה לקום מהמיטה.
בגיל 13 נהייתי אמא לשבעה ילדים.
אמא ממש, אמא שקובעת תור לטיפול שיניים לילד שבכה מכאבים, נותנת לו נורופן וגם לוקחת אותו למרפאה.
אמא שמתעוררת בלילה לתינוק צורח – אחי הקטן היה בן פחות משנתיים כשאבא נפטר, וקמתי אליו בלילות בעיניים שורפות מעייפות. לפעמים לא היה חלב להכין לו בקבוק, ואני זוכרת את עצמי יושבת על רצפת המטבח המלוכלכת ובוכה איתו.
למדתי לבשל שבתות ולכבס. עשיתי עם אחים שלי שיעורי בית והכנתי להם תוכניות לחופש ממה שאפשר. אף פעם לא יצאתי למחנה בסמינר, לא היה כסף לשלם וגם לא יכולתי להשאיר את אמא לבד.
היום אני כלה, והרבה יותר ממה שאני מתרגשת – אני לחוצה בלחץ מטורף. בשבוע הבא החתונה! אמא לא מסוגלת לעזור כלום, היא מקבלת דמי ביטוח לאומי ולא יותר. היא גם לא יודעת לבקש עזרה ולפנות לאנשים המתאימים, ורק לפני זמן קצר ממש הלכנו סוף סוף לרב השכונה וסיפרנו לו מה המצב.
אני יודעת שהקימו בשבילי קרן. אנשים טובים נרתמים לעזור, ואולי – הלוואי – יצליחו לגייס מה שצריך כדי שלא אתבייש בחתונה שלי.
בינתיים אני מתפללת בהיסטריה. השם, תרחם עלי שלא יהיה לי בושות. השם, תעשה שיתרמו מספיק בשבוע הקצרצר הזה עד החתונה.
אני מבקשת מכל מי שקורא את הסיפור שלי: בבקשה, תעזרו לי. אם לא בשבילי, אז בשביל אמא. בשביל אחים שלי שכל כך רוצים לשמוח בחתונה של אחות גדולה. אין לי למי לפנות, אין לנו משפחה תומכת. רק עם ישראל – – –
בבקשה, עזרו לכלה יתומה שגידלה את אחיה ומשתוקקת לבית משלה >>>
