קשה לתאר את הלחץ של תהילה: בשבוע הבא היא נישאת, וחסרים המון המון דברים בסיסיים. עדיין אין כסף לשלם לאולם!
"התייתמתי לפני 6 שנים. היה לי אבא תלמיד חכם אמיתי ואמא עבדה בחצי משרה. אף פעם לא היינו עשירים אבל היה לנו בית מלא שמחה.
כשאבא חלה בסרטן אמא נשברה לגמרי. היא היתה לצידו יום ולילה, נסעה איתו לכל הטיפולים, לא עזבה אותו לדקה גם כשאושפז שבועות ארוכים. נשארנו בבית שמונה ילדים קטנים, אני הבכורה, ופשוט חיכינו לאמא שתחזור. לפעמים שכנות הכניסו לנו ארוחה חמה ולפעמים פשוט אכלנו לחם עם ממרח. כשהיה לי כח רחצתי את אחיי הקטנים, והמון פעמים הם נרדמו בבגדיהם.
כשאבא נפטר אמא לא רצתה לקום מהמיטה. היא לא יצאה החוצה, ניסיתי לשכנע אותה לבוא איתי להליכה או לקניות – לא עניין אותה כלום. היא גם לא תפקדה, ובלית ברירה למדתי לנהל בית.
6 שנים הייתי כמו אמא. מכבסת, מנקה, עושה קניות, מבשלת, מטפלת בילדים. וכל הזמן על היום שאנשא ואקים לי בית משלי. כל כך ייחלתי שיהיה לי בית שלם ושמח, וגם פחדתי מה יקרה עם אמא והילדים בלעדי? מי יכבס? מי ינקה? מי יבשל?
למרות כל החששות, הגיע הרגע הגדול. עמדתי לצד אמא הרועדת במחיצת האולם, וכשהצלחת נשברה פרצו להן הדמעות. חשבתי על אבא שלי, שתמיד ייחל והתפלל לחתנים תלמידי חכמים. אבא, אתה שמח בחתן שלי?
בסוף האירוסין שילמתי לאולם מכסף שחסכתי לעצמי. אמא כל כך הודתה לי, בהכרת הטוב שעשתה לי פחד ענק. באמת לא היה לה כסף לשלם? מה היא חשבה לעשות?
גם את המתנות לחתן קניתי מכספי. בכסף שנשאר שילמתי להדרכת כלות, וזהו. לא נשאר לי כסף, ואמא אין כלום והיא רק שואלת כל הזמן מה יהיה, ואני מתגלגלת לילות שלמים בפחד.
בשבוע הבא החתונה! אני בלחץ מטורף. פנינו לרב משה צדקה שליט"א שמכיר אותנו והכיר את אבא ז"ל, הוא הבטיח שעם ישראל לא יעזוב כלה יתומה, ואני מבקשת שתעזרו לי ומברכת אתכם שבזכות מצוות הכנסת כלה יתומה תזכו לשפע ברכה והצלחה, ולעולם לא תדעו צער."
מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה צדקה שליט"א שמכיר את המשפחה אישית הורה שזו הכנסת כלה דחופה וחשובה ביותר. "תסגור את הגמרא ולך לעזור לכלה היתומה שהיא בת תלמיד חכם" – כך הורה לחתנו. עם ישראל מתגייס בדחיפות להכניס כלה יתומה לחופה –
