מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שהה בראש השנה ובשבת-שובה בשכונת 'רמת אלחנן'. בערב החג התפרסמה קריאתו לנצל את הימים הנוראים לבקשת הגאולה, ובמקום להתפלל על שיפור המצב הפרטי שלנו, על השלטונות המתנכרים לעולם התורה או על סיום המלחמה בציפייה לימי השקט והשלווה בלי פחדים וחרדות – עלינו לזעוק ולבקש שתבוא הישועה הגדולה, ולהתחנן לביאת משיח צדקנו.
בקריאתו הדגיש כי "אסור לשכוח את הנסים הגדולים שחווינו בשנה האחרונה, כאשר כל מי שבקי בענייני המלחמה יודע שאין לזה שום הגיון בספרי המלחמה, וגם עוורים שטחו עיניהם מראות, רואים את הנסים בעיניים, ועל כך חייבים להודות ולהלל להקב"ה בכל רגע".
המונים חלפו על פני הגר"י כבר בערב ראש השנה לאחר תפילת הנץ, לברך ולהתברך בברכת השנים, כאשר ביניהם עלה הגאון רבי מסעוד בן שמעון רב ביהכ"נ הספרדי ברמת אלחנן, כמנהגו מדי שנה.
בליל ראש השנה נשא מרן הגר"י זילברשטיין שיעור הלכה מיוחד במינו, כאשר לאחר התפילה חלפו האלפים על פניו לברכת 'לשנה טובה'. כמו כן למחרת קודם התקיעות נשא דברי חיזוק והתעוררות.
לאחר תפילת מנחה צעד רגלית לעבר 'פינת החי' לאמירת ה'תשליך' ברוב עם, יחד עם הראב"ד הגאון רבי יהודה סילמן, אשר ניגש להתברך לאחר התשליך.
משם שב להיכל בית הכנסת 'המרכזי', שם נשא את השיעור בליל ב' דר"ה, בדבריו אמר כי "לדאבוננו ישנם אלפים מאחב"י הזקוקים לרפו"ש, והביא סגולה נפלאה לרפואה שלימה, שככל שאנו נמליך את הקב"ה עלינו בר"ה, כך נזכה שהוא ירפא אותנו", והביא מגיסו מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל שפירש מדוע בברכת 'רפאנו' בשמונה עשרה אומרים 'כי קל מלך רופא נאמן ורחמן אתה', "ולכאורה מה ענין מלך לרפואה, אלא פירש שמלך חייב לרפאות את עבדיו כמו שחייב לפרנסם, וכמבואר ברמב"ם (פ"ד ממלכים ה"ו) שמלך זן את עבדיו, ורפואה בכלל פרנסה היא (עיין רמב"ם פי"ד מאישות הי"ז)".
למחרת, יום שני של ראש השנה, שימש כסנדק בברית שנערכה בבית מדרשו, ואף נשא לאחר מכן דברי חיזוק מיוחדים. את סעודות ליל החג סעד במעונו של בנו חביבו, הגרא"י זילברשטיין, ראש כולל קצוה"ח. לאחר מכן מסר שיעור הלכה נוסף בליל שבת שובה, כשהמעמד המרכזי של 'דרשת שבת-שובה' התקיים בשבת בצהריים, כאשר המונים גדשו את היכל ביהכ"נ זמן רב לפני תחילת הדרשה, עד אפס מקום, ביניהם רבים מחוץ לעיר בני ברק, כמו גבעת שמואל ורמת גן הסמוכה, ועוד.
מרן הגר"י זילברשטיין מסר את שיעור בלהט ומתוך חדוותא דשמעתתא, כאשר נשא ונתן בפלפולה של תורה עם הלומדים בהלכות יום הכיפורים.
בסוף ה'דרשת שבת-שובה' הזכיר הגר"י כי נשאל מהורים שבנם לוחם בלבנון, וחוששים מאד על חייו, במה יכולים להתחזק לזכותו, ועל כך הביא את דברי רש"י (במדבר כג, כד) 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף, ודם חללים ישתה', שפירש כי "עם ישראל עומדים משנתם בשחרית, הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות, ללבוש ציצית, לקרוא את שמע, ולהניח תפילין, ועל ידי זה מקויים בהם ההמשך – 'לא ישכב בלילה על מיטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק שבא לטרפו, כיצד קורא את שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם, ונלחם מלחמותם ומפילם חללים'".
את דבריו סיים: "הנה לפנינו עצה נפלאה להינצל מהאויבים ולהפילם, לחטוף מצוות, ללבוש ציצית, לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב, ולהניח תפילין".
