ואם לא תפדה וערפתו: הכהן ערף את ראש החמור – ונעצר

מקרה נדיר ומיוחד הובא לפתחו של הגאון הגדול רבי משה בראנסדורפר שליט"א, גאב"ד היכל הוראה. המעשה אירע כאשר יהודי, בעל אתון שילדה חמור בכור (פטר רחם), העניק את החמור עצמו לכהן, בחושבו שכך היא מצוות התורה.

לאחר קבלת החמור, הבין הכהן כי על פי ההלכה, מוטלת עליו החובה לפדות את החמור בשה, שכן כדברי הרמב"ם (הלכות בכורים פרק י"ב הלכה ד'): "אסור לכהן להשתמש בחמור עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר".

בהיעדר אמצעים כספיים לרכישת שה לפדיון, פנה הכהן לקיים את מצוות עריפת פטר חמור כהלכתה, בהתאם לפסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן שכ"א סעיף י"א). אולם, בעת קיום המצווה ברשות הרבים, אחד העוברים ושבים הזעיק את כוחות המשטרה. הכהן נעצר בחשד להתעללות בבעלי חיים.

במצוקתו, פנה הכהן אל הגאון רבי משה בראנסדורפר שליט"א, בבקשה לחוות דעת הלכתית שתבהיר כי מעשהו נעשה לשם שמים, בקיום מצוות עשה מן התורה. מרן שליט"א נענה לבקשה והעלה על הכתב את הדברים הבאים:

"הנני בשורות אלו בקוצר אמרים לגבי מצות עריפת ראש הפטר חמור שלא נפדה בכל סיבה שהיא, כי בעריפה זו הוא מקיים מצוה מדאורייתא לערוף ראש החמור וכמו שאמרה תורה "ואם לא תפדה וערפתו" ודין זה מובא בהלכה בכל ספרי הפוסקים וכן בשולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"א.

ולדעתי אף שיש חילוקי דעות בין הפוסקים בגדרי מצות עריפה מכל מקום לכולי עלמא מי שעושה כן בתום לבו על מנת לקיים בזה מצוה אין במעשהו לא התעללות בבעלי חיים ולא אכזריות ולא צער בעלי חיים, ומחמת קוצר הזמן לא אאריך בזה".

בשיעורו בהיכל ההוראה, הבהיר הגאב"ד שליט"א כי המכתב נכתב אך ורק עבור הערכאות המשפטיות, שאינן בקיאות בערכה של תורה ומביטות על הדברים בראייה חילונית. הוא הדגיש כי האשמות בדבר התעללות וצער בעלי חיים משוללות כל יסוד, שהרי התורה הקדושה, שציוותה על צער בעלי חיים, היא זו שציוותה על מצוות עריפה.