בבני ברק ובקרית הרצוג התקבלה בכאב גדול הבשורה הקשה על פטירתו של הרב אשר עטיה ז"ל, שנפטר בגיל צעיר – 35 בלבד – לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן במוח.
במשך כשנה התמודד המנוח עם המחלה הקשה, עד שנפטר לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו אלמנה צעירה וארבעה ילדים קטנים – אילה בת ה־11, איתמר בת ה־10, הדס בת ה־6 ושמואל בן הארבע וחצי.
הרב עטיה נולד וגדל בקרית הרצוג, ובשנים האחרונות התגורר עם משפחתו בלב בני ברק. בני משפחה וחברים מתארים אותו כאדם אהוב, בעל לב רחב, שכל כולו היה חסד ונתינה. "הוא היה אהוב על כל מכריו, תמיד עם חיוך ותמיד נכון לעזור לאחרים", סיפרו מכריו.
לפני כשנה בלבד הבחין הרב עטיה כי הוא מתקשה בהליכה וסובל מחולשה בידו. הוא פנה לרופא שהבהיל אותו במהירות לבית החולים שם נערכו בדיקות רפואיות דחופות שהעלו כי במוחו מקנן גידול סרטני. בתוך שבועות ספורים הדרדר מצבו והוא נאלץ להיעזר בכיסא גלגלים. בשל מיקום הגידול, בתוך המוח לא ניתן היה לבצע ניתוח להסרתו מבלי לגרום לנזק חמור עוד יותר, והרופאים נותרו חסרי אונים.
ובכל זאת, בתוך המחלה הקשה הפגין הרב עטיה מסירות נפש יוצאת דופן, גם לאחר גילוי המחלה – כשהגוף הלך ונחלש וכשברור היה לו שזמנו קצוב ושבקרוב יהפוך למשותק – לא ויתר סיום פרויקט השיפוץ שבו החל לפני גילוי המחלה, ודבק במשימה בשארית כוחותיו. למרות הכאב, למרות הקושי הפיזי, הוא התעקש להשלים עד הסוף את הדירה שבה עבד, משום שלא רצה להשאיר משפחה אחרת תקועה עם שיפוץ חצי־גמור "רק בגלל שהקבלן חולה".
מי שראה אותו בימים ההם מתקשה להזיז יד ורגל, ובכל זאת ממשיך לנסר, לקדוח ולסיים את העבודה כדי שמשפחה אחרת לא תצטער – לא ישכח את גודל האחריות והמסירות שגילה למען הזולת.
בשולי ההלוויה ניתן היה לשמוע את דאגתם של ידידי המשפחה, בעודם מוחים דמעת צער על פטירתו של חברם הקרוב, הם גם הביעו דאגה רבה לגורל אלמנתו ויתומיו הרכים.
המשפחה מתמודדת כעת עם מציאות קשה: חובות כבדים, משכנתא חוזרת, והכנסה זעומה שנותרה מקצבת שארים בלבד, לאחר שקצבת הנכות הופסקה עם פטירת האב. האם, שלא עבדה עד כה, והקדישה עצמה לבית ולילדים, נותרה לבדה מול ארבעת היתומים הרכים בלי משען ומשענה.
עתה, נוכח היתמות הקשה והצרכים הרבים – גידול הילדים, נישואיהם בעתיד והצורך בפרנסה בסיסית – מתארגנים מכרים ובני קהילה להקמת קרן מיוחדת שתבטיח מחיה לאלמנה וליתומים, ותסייע בהעמדת יסודות לביתם של הילדים שנותרו בלא אב.
למדתי איתו בישיבה, היה הבחור הכי נעים לשהות בחברתו, נעים הליכות, השרה רוגע וחן בסביבתו, היה אכפתי מאד מכל אחד, אמפתי מאד, תמיד כיף היה לפגוש אותו ולקבל חיבוק חזק עם תחושה של קשר אמיתי.
הותיר חלל גדול.
הקב"ה ישלח נחמה גדולה לאשתו וילדיו.