בני משפחת טולידאנו קמו מהכיסאות הנמוכים. הבית בשכונת רמות א' בירושלים, החל לקבל צורה של בית. כיסאות הפלסטיק סודרו בערימה בצד החדר, ממתינים למתנדב שיקח אותם בחזרה למחסן של ארגון החסד. הבנות מתחילות לסדר ולנקות, והדמעות הזולגות בחופשיות, מתערבבות במי השטיפה, ממרקות את הרצפות הדוממות.
במשך שבעה ימים, הבית הזה היה כמרקחה. המונים גדשו את הבית. רבנים, ראשי ישיבות, תלמידות, שכנים ועמך בית ישראל. כולם באו לשאת דברי ניחומים על האישה הגדולה, בתו של רבי אליהו אלפסי זצ"ל משב"ק ה'בבא סאלי', שהייתה בעצמה מגדלור של חינוך וחסד.
במשך שבוע שלם, היתומות שמעו דברים נשגבים. הן שמעו כיצד אמא הצילה נשמות, כיצד יעצה בחכמה, כיצד האירה פנים. הסיפורים היו כמו סם הרגעה, עטפו אותן בחום ונתנו תחושה שהן לא לבד.
אבל אז, הדלת נסגרה.
הבית התרוקן. השקט שירד על הבית הוא לא שקט של רוגע, אלא שקט מעיק, צורב ומפחיד. לפתע, ארבע היתומות הלא-נשואות והאב האלמן, הרה"ג ר' ניסים, מוצאים את עצמם לבד מול החלל העצום שנפער.
"עד עכשיו היינו עסוקים באבל, במנחמים", אומר בקול חנוק אחד מבני המשפחה הקרובים. "עכשיו מתחילים החיים האמיתיים בלי אמא. וזה מפחיד. המטבח מיותם, אין מי שיבשל. הכביסה נערמת. אין מי שינהל את הבית. הן מסתכלות אחת על השנייה ואובדות עצות – מי יקח פיקוד? מי ינחה אותן? מי ירגיע אותן כשהן יבכו בלילה?".
אך מעבר לכאב הרגשי הבלתי נתפס, המשפחה עומדת בפני שוקת שבורה כלכלית. המנוחה ע"ה הייתה עמוד התווך גם בפרנסת הבית וניהולו. כעת, כשהיא איננה, מתגלה גודל הבור. חובות כבדים רובצים על הבית, וארבע בנות צריכות להתחתן. מאיפה יביאו נדוניה? מי ידאג לצרכים הבסיסיים ביותר?
אנשי הצדקה המלווים את המקרה בהוראת רבני השכונה, מתארים מצב חירום של ממש. "זה לא עוד מקרה סעד", הם אומרים בכאב. "מדובר במשפחה איכותית, בית של תורה, שקרס ברגע אחד. היתומות הללו עומדות עכשיו מול מקרר ריק ומול עתיד לוט בערפל. אנחנו לא יכולים לתת להן ליפול".
הזעקה העולה מבית משפחת טולידאנו היא קריאה לכל אחד ואחד מאיתנו. כשהמנחמים הלכו, אנחנו חייבים להישאר איתן.
לעזרה דחופה ליתומות שנשארו לבד בבית לחצו כאן>>>
