המכתב שנחשף בשבעה: הנגיד קטוע היד כתב לנער שאיבד את ידו ערב בר מצווה

במהלך ימי השבעה על לכתו של הנגיד תומך התורה, הרב ווילי שטרן, חשפה המשפחה, ברשותה, מכתב אישי יוצא דופן ששלח ווילי שאיבד את ידו, לנער צעיר שעמד לפני בר־המצווה – וגם הוא איבד את ידו.
במכתבו בוחר שטרן לספר תחילה על חייו שלו. הוא מתאר כיצד בגיל תשע־עשרה איבד את ידו, ואת תחושת הריק והקושי שחש באותה תקופה, כאשר העתיד כולו נראה חסר משמעות. דווקא מתוך המקום הזה, הוא מתאר, הפכה המוגבלות הגופנית שלו לכוח מניע – כזה שדחף אותו להמשיך, לפעול ולא לוותר על החיים.
שטרן כותב כי בחר שלא לתת למוגבלות להגדיר אותו, וכאשר סביבתו הבחינה בכך – היא התייחסה אליו בהתאם, כאדם מן השורה. מתוך כך הצליח לבנות חיים מלאים: הקים בית, נישא לאישה שלא ראתה במוגבלות מכשול, וניהל חיי משפחה וזוגיות במשך עשרות שנים.

בהמשך מתאר שטרן את פועלו הציבורי והאישי לאורך השנים – לימוד, עבודה, ניהול עסק מצליח, פעילות ציבורית וסיוע למטרות יהודיות שונות. הוא מזכיר את זכותו להשתתף בהוצאת ספרי Artscroll / Mesorah Publications, וכן את פעילותו רבת השנים בארגון “אפרת”, שבמסגרתה סייע להצלת אלפי ילדים.
המסר החוזר לאורך המכתב הוא פשוט ושקט: המוגבלות אינה מונעת חיים מלאים. שטיין מתאר כיצד המשיך לעסוק בפעילות גופנית, אהב, פעל ויצר – מבלי לאפשר לאובדן היד להכתיב את גבולות חייו.
את המכתב חותם שטיין בפנייה ישירה לנער הצעיר, מתוך הזדהות עמוקה עם מצבו: אמונה ביכולתו, קריאה לבטוח בעצמו, והבטחה שצפויים לו חיים גדולים, מלאים וטובים. הוא מברך אותו שיגדל לשם ולתפארת, בתורה ובמצוות, ויזכה לנחת ממשפחתו ולהצלחה בכל דרכיו.
ווילי שטרן ז״ל היה מדמויות המפתח של הקהילה היהודית בסאו פאולו שבברזיל – איש עסקים ותיק, נדבן ופעיל ציבור, שפעל במשך עשרות שנים למען חיזוק עולם התורה, הצלת חיים וקידום יוזמות יהודיות בארץ ובעולם. למרות היקף פעילותו, הקפיד להישאר הרחק מאור הזרקורים, וראה בעשייה עצמה את עיקר שליחותו.
בצד פעילותו העסקית, הקדיש שטרן חלק ניכר מזמנו ומשאביו לתרומה ציבורית. בין היתר היה שותף למיזמים תורניים חשובים, ובהם סיוע להוצאת ספרי קודש במסגרת הוצאת Artscroll / Mesorah, וכן תמיכה מתמשכת בפעילות ארגון “אפרת” בישראל, המסייע לנשים הרות ומציל אלפי ילדים מדי שנה. מקורביו מספרים כי ראה בפעילות זו שליחות של ממש, ופעל בה במסירות יומיומית. בנוסף הוא היה נחשב לאחד מתומכי עולם התורה הגדולים ביותר – פעילות אותה ממשיך בנו הרב שמעון שטרן ביתר שאת.
המכתב ששלח לנער לקראת בר המצווה – נער שאיבד אף הוא את ידו – והנחשף כעת ברשות המשפחה במהלך ימי השבעה, משקף אולי יותר מכל את דמותו: אדם שחי מתוך התמודדות, אך בחר להפוך אותה לשפה של חיזוק, עידוד ותקווה לאחרים. לא מכתב של ניחומים, אלא של שותפות גורל ושל אמירה שקטה: אפשר לצמוח, אפשר לבנות, ואפשר לחיות חיים מלאים של משמעות גם מתוך ניסיון.
כך ייזכר ווילי שטרן ז״ל – כאדם שהאמין בכוח הרצון, בכוח החסד, בכוח התורה ובכוחה של מילה טובה שנאמרת בזמן הנכון.