זהו רגע ה"יזכור". רגע שבו אנו מתייחדים עם זכרם של הורים, סבים, דודים וכל אותם קדושים שמסרו נפשם על קידוש ה'. בתוך השקט המקודש, אנו מבטיחים: "בעבור שאני נודר צדקה בעדו/ה".
מסורת של דורות: מהבטחה למעשה
חשיבות המעמד הזה היא אבן יסוד בכל קהילות ישראל:
- בקהילות אשכנז: ייחסו חשיבות עצומה למעמד ה"יזכור" הכללי בחג, שבו התפילה והצדקה חוברות יחד לעילוי נשמה.
- בקהילות עדות המזרח: המנהג הוא לערוך "אשכבה" ונדבת צדקה בכל עת מצוא ובפרט בעלייה לתורה בימי השנה.
אך המשותף לכולם הוא הנדר. ברגע שהוצאנו מפינו הבטחה לצדקה עבור יקירנו, יצרנו התחייבות רוחנית שחובה לקיים.
כשמגיע הרגע לקיים את ההבטחה, השאלה היא: "איפה הצדקה תעשה את הפעולה הגדולה ביותר?". התשובה של גדולי ישראל מזה עשרות שנים היא אחת: 'ועד הרבנים לענייני צדקה'.
זהו הגוף שהוקם על ידי מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות, המפקחים על כל שקל ושקל. גדולי הדור מעידים כי זוהי "קופת הצדקה הטהורה" שדרכה מגיע הסיוע הגדול ביותר לאלפי משפחות נזקקות, יתומים ואלמנות בכל רחבי ארץ הקודש. כשאתה מעביר את מעות היזכור לועד הרבנים, אתה יודע שהצדקה שלך נעשית בשיא ההידור והשקיפות.
מנהגם של גדולי ישראל הוא להעניק את מעות ה'יזכור' מיד במוצאי החג או ביום למחרת. יש לכך שתי סיבות קריטיות:
- זהירות מ"בל תאחר": עיכוב בקיום הנדר עלול לגרום לשכחה חלילה. חז"ל הזהירו בחומרה על מי שנודר ואינו מקיים, ולכן יש עניין להזדרז ולסלק את החוב הרוחני.
- נחת רוח מיידית לנשמה: הצדקה היא ה"מתנה" שאנו שולחים ליקירינו בעולם הבא. ככל שהיא ניתנת מהר יותר, כך היא פועלת עבורם יותר.
החג הסתיים, אבל המשימה שלנו רק החלה. אל תתנו להבטחה שנתתם מול ספר התורה להישאר תלויה באוויר. הצטרפו למנהג גדולי התורה, והעבירו עוד היום את מעות היזכור שלכם לועד הרבנים.
זו הדרך הטובה ביותר לוודא שזכר יקיריכם הופך למעשה חי של חסד,לחצו כאן עכשיו
