הדואט המקפיץ של ארי פרייזר ויוסי בייליס – בכל יום תמיד

הדואט מציע פרשנות מוזיקלית לאחד הנוסחים הקדושים ביותר בתפילה, כאשר קולו המדהים של בייליס נושא את המוטיב החוזר בדרמטיות כוללת, יחד עם שירתו של המלחין ארי פרייזר.

הסיפור של השיר הזה הוא פרק מרגש מתוך חוויה עמוקה בימי הדין. "כמו כל חזן טוב, הכנתי בתוך מחזור התפילה שלי 'מראה מקום' לשירים בימים הנוראים", מסביר פרייזר. "מההתחלה עד הסוף הכול היה תפור בעקביות, אבל כשהגעתי בבוקר לתפילה, התברר שמישהו לקח לי את המחזור עם הסימונים שלי במרקר…"

במצב של לחץ וחוסר ודאות, משהו אחר קרה. "לרוב זכרתי את כל המנגינות", מספר פרייזר. "כל מנגינה בוצעה כמו שעון מדויק. אבל כשהגעתי לקדושה האחרונה של תפילת נעילה – הרגע הקדוש ביותר – שכחתי לחלוטין מה המנגינה שתכננתי. ממש בלאק אאוט. עמדתי שם 2-3 דקות בשקט מוחלט, קפוא, לא מצליח להוציא הגה, חושב על מנגינה ולא מצליח. הרגשתי סגור, חסום".

כל שנותר היה לאלתר – להושיט יד לשמיים. "התחלתי לאלתר ויצא משהו חי ומיידי", אומר פרייזר. "אנשים באו אחרי נעילה ושאלו: מאיפה הבאת את המנגינה הזאת? זה כל כך יפה! 'שמע ישראל' נשמע כאילו שירה של מלאכי השרת."

אבל הנס לא הסתיים בזה. "מיד אחרי נעילה שכחתי את המנגינה שוב. ניסיתי וניסיתי להיזכר, אבל לא." עד שבבוקר אחד משהו קרה. "ישבתי על הפסנתר בלי קשר מיוחד, סתם לנסות, וקיבלתי השראה חזקה. ירדתי למטה ובום – חזר לי השיר בחזרה." מה שהתקבל כיום אינו רק מנגינה, אלא הודעה רוחנית. "הבנתי שהיה חסר לי קצת שמחה באמצע הנעילה", מוסיף פרייזר. "הקהל פרץ בשירה – 'שמע ישראל!' – וכולם צעקו ורקדו. מטורפות של קדושה! זה בדיוק מה שהיה חסר – מטורפות של שמחה ואמונה שהשם יתברך אוהב אותנו וסלח לנו."

הבחירה להפיק טראק תוסס הייתה מכוונת לגמרי. "צעירים בכל העולם מתחברים לקצב ואלקטרוניקה", מסביר פרייזר. "גם הם זקוקים לתזכורת והכרה בבורא עולם – והקדושה צריכה לדבר אליהם בשפתם שלהם."

עיבוד והפקה מוזיקלית: חגי מזרחי וארי פרייזר