החשש מפלישה הרוסית לאוקראינה, שעל פי גורמי מודיעין אמריקניים נראית קרובה מתמיד, והוצאת הצוותים הדיפלומטיים משטח אוקראינה ע"י מדינות רבות, תפסו את אזרחי הבירה קייב במהלך מנוחת סוף השבוע. לצד המראות של ילדים משחקים בשמש החורפית הנדירה בגני מרינובסקי מול בניין הפרלמנט המקומי, חיילים מודאגים שוטטו ברחובות הסמוכים. בכל מקום נראה כי תחושת הנורמליות של עיר בירה אירופאית כיסתה רק בקושי את ההרגשה ההולכת וגוברת של פאניקה וחשש מהבאות אצל התושבים.
וסילי, שוטר שפטרל יחד עם חבריו במקום סיפר כי הוא חש כעת כי עליו להיות זה שמרגיע את הציבור. "קשה לקיים אווירה של נורמליות בסיטואציה כזו, אבל האזרחים סומכים עלינו לתת תחושה של ביטחון. אני באופן אישי לא מתרגש בכלל מהאיומים, אנחנו חיים כבר שנים רבות עם איום של פלישה וזה שכל העולם נזכר בנו פתאום יותר מרגיע ממדאיג אותי", הוא אומר וחוזר לסיור.
למרות המילים המרגיעות של השוטר, נראה שכמעט כל מי שפוגשים מתכונן לרגע הפלישה בצורה כזו או אחרית. דניס, נהג מונית, מספר כי הוא ואשתו רכשו כלי נשק והם מתאמנים במסגרת שכונתית אחרי שעות העבודה. "אין לנו כסף להסתלק מפה ואין לנו שום רצון כזה כי זה הבית שלנו, אבל על הילדים שלנו אנחנו חייבים להגן", הוא אומר בכנות, ללא נימה של התרברבות.
העובדה הכי מרתקת שעולה מכמעט כל שיחה, היא כיצד האיום של מעצמה צבאית אדירה הפך את האוקראינים לעיקשים ונחושים יותר להגן על אורח החיים שלהם. מקסים, מתנדב לשעבר בגדודי המתנדבים של אוקראינה מסביר כי הזהות הלאומית שלו נבנתה בשוחות. "אמא שלי הגיעה מרוסיה. כנער מעולם לא ראיתי שום דבר רע ברוסיה או בלהיות רוסי. אבל ככל שיחסה של רוסיה לאוקראינה התדרדר, והשלטון של פוטין הפך לרודני ומושחת, מצאתי את עצמי מזדהה עם הערכים האוקראיניים", הוא אומר.
חחחחחחחחחחח