לשמחתם של רוב מוחץ מאזרחי המדינה היהודית, חוק האזרחות עבר בכנסת בקריאה שניה ושלישית, ונכנס לספר החוקים כהוראת שעה. העברת החוק עד כמה שזה נשמע פומפוזי, ייתכן שהצילה חיי יהודים רבים ומנעה ממרצחים נבזיים וצמאי דם שוטטות חופשית במדינה היהודית היחידה בעולם.
חברי הכנסת הערבים עמדו והתיזו רפש על תומכי החוק. זו מומחיותם של הערבים בכנסת ובכלל; להציג רק צד אחד של המשוואה. הפלסטינים האומללים והמסכנים שנותרים חסרי מעמד ויכולת לקבל רישיון נהיגה ולהיות מוכרים על ידי הממשלה במצב המשפחתי שלהם וכדומה. מהזווית הזו, זה באמת נשמע רע. וזה מה שאויבנו מוכרים גם למדינות אירופה כחלק מהמאבק. זה הנרטיב לפיו צועדת ההסברה הפלסטינית, התייחסות מפורטת להתגוננות הישראלית, והתעלמות מוחלטת מהטרור הערבי. שהרי לו היו הח"כים הערבים מציגים את המורכבות שכוללת התמונה, את אחוזי המחבלים שהגיעו לישראל באמצעות איחוד משפחות, את כמות הנרצחים שהניבו ה'חתונות' הללו, וכן, גם את האיום הדמוגרפי שנשקף לישראל מכניסת אין סוף פלסטינים מהרשות לישראל, המבט היה שונה לחלוטין.
ייאמר, שבהחלט ייתכן שיש רבים שנגרם להם סבל מהחוק, ייתכנו פלסטינים תמימים שהתחתנו עם אדם מתוך ישראל והם אינם זוכים לקבל קצבאות ביטוח לאומי שיהודי אמריקאי שמצא את זיווגו בישראל היה מקבל על נקלה. ולכן? האם דמו של יהודי אחד שווה את חיסכון סבלו של אותו אדם שלא יקבל רישיון וקצבה שמוכרח ומאולץ מתוך ההתגוננות מפני הטרור הפלסטיני? במלחמות לעתים נהרגים אנשים שלא החזיקו בידיהם נשק. נהרגים ומתים – ואי אפשר להחזירם לעולם. או לחילופין נפצעים וניזוקים בצורה בלתי הפיכה לכל שארית חייהם. המבחן בסופו של דבר הוא אילוצו של המתגונן. כשהשאלה היא חיי החיילים שלך אל מול חייהם של אנשים מהצד שכנגד – חובה מוסרית גמורה היא לבחור בחייהם של חייליך ובני עמך. יש להימנע בכל אמצעי מהסיטואציה הקשה הזו, אבל בהינתן וזהו המצב, אבוי לו למי שיבחר אחרת.
היה זה רגע של נחת, בתקופה הפוליטית הקשה כל כך, הסוערת, שעוברת על הארץ בכמעט ארבעת השנים האחרונות, לראות כמעט את כל כנסת ישראל, למעלה מ-100 במספר מאפשרים לחוק שהובן שהוא חשוב לביטחון המדינה – לעבור. למרות המחלוקות החריפות, למרות שרוב העניינים שבקונצנזוס כבר מזמן טושטשו ועורפלו בשל זוטות של כן או לא ביבי וקואליציה-אופוזיציה, ידעה הכנסת, רובה לפחות, להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה ולשמור על מדינת ישראל יהודית, בעלת רוב יהודי, ומוגנת מפני אוכלוסייה שלמרבה הצער מלאה באנשים מלאי שנאה לעם היהודי היושב בארצו. ובכל זאת, למרות ההרס שהשורות הבאות ינחילו לתחושת האחדות המופלאה, בל נכסה על העובדות. החוק עבר למשך שנה בלבד. מהסיבה הפשוטה שהאופוזיציה רוצה לאפשר לעצמה את אותו פתח לנסות ולהפיל את הקואליציה כשכהונתו של לפיד כראש ממשלה תיראה באופק. והיה ולא יצליחו בעוד שנה להעביר את החוק שוב? ואם יחליטו אז בסיעות השמאל לדחות את החוק? כיצד מהינים שם להמר על ביטחון תושבי ישראל? הפתרונים לאופוזיציונרים המנוסים מהליכוד והציונות הדתית. זו לפחות התקווה – שאכן ישנם פתרונים. כמו כן, סמוטריץ', הימני הגדול, האיש שרוממות "עם ישראל-תורת ישראל-ארץ ישראל" בגרונו, חשב ברצינות להצביע נגד החוק במידה ויהפוך להצבעת אי אמון בממשלה. למרבה הבושה. הטיעון שצידד בו היה חוסר היכולת לתמוך במו אצבעו בהמשכה של קואליציה שמוחזקת על ידי מנסור עבאס. הריהו כאומר: אם יריביי, נוקטים בצעד שלדעתי עשוי בקונסטלציה מסוימת לגרום להרס המדינה בעקיפין, הבה ונהרוס אותה בידינו, במישרין. למרבה המזל, מנע חבר הכנסת שמחה רוטמן מראש מפלגתו לממש את האג'נדה המופרכת הזו. ובשלישית, אי התייצבותם של חברי הכנסת מהאופוזיציה להצבעה על הניצחון הגדול ביותר. ניצחונה של השפיות, ניצחונו של העם היהודי והניצחון על הטרור, כל אלה היו טמונים בהצבעה אמש במליאת הכנסת. אך למרבה התסכול, רוב חברי האופוזיציה לא ראו צורך להיות שם ולהילחם את המלחמה הזו אקטיבית. די היה להם לדעת שהחוק עובר בשל חסרונם של מספיק מתנגדים.
עד כאן הביקורת על חברי האופוזיציה. מדובר בעיקר בביקורת סמלית על כוונות, תודעה ותדמית. אך הביקורת הגדולה ביותר, עליה להישמע מול מי שמבין את חשיבות החוק, ולמרות זאת רואה בקואליציה הזו, הנוכחית, קואליציה של 'לכתחילה'. קואליציה שבה חוק שמגן על חיי יהודים עובר בקושי רב כל כך, היא קואליציה שזכות הקיום שלה לא רק מוטלת בספק, אלא כמעט ולא קיימת. שר התקשורת יועז הנדל אמר לא מזמן כי הקואליציה הזו היא מהות הציונות, שכן היא משלבת את המגזר הערבי בחברה. אלא שככל ששילוב הערבים בחברה הוא חשוב, תמיד השאלה שצריכה להישאל היא מה המחיר שנדרשת לשלם בתמורה, ואם להשתמש שוב באותה מטבע, מהו צדה השני של המשוואה. ולסיום, רק כדי לסבר את האוזן בגודל הציונות הקואליציונית; בשעת ההצבעה הכריז ח"כ רוטמן, ממובילי החוק: "ציונים בעד". יו"ר הרשימה המשותפת צעק בתגובה: "אנטי ציונים נגד". אין צורך לספר באיזה צד של המתרס התייצבו מרצ ורע"מ, עמודי התווך של הקואליציה 'הציונית'.
