טיסה 571 של חברת התעופה הבלגית “סבנה”, נחטפה ב-8 במאי 1972 ע”י מחבלים מארגון “ספטמבר השחור” והונחתה בנמל התעופה בן גוריון. יומן האירועים, שנחשף כעת לראשונה, מתאר את השתלשלות אירוע החטיפה, מילה במילה, כפי שהתרחש במגדל הפיקוח, שאליו התקבצו שר הביטחון דיין (“משה היה בטיסה במסוק מסיור בסיני.. נתקבלה הודעה על חטיפת “סבנה”.. משה הורה לנחות בלוד”), שר התחבורה שמעון פרס, הרמטכ”ל דוד אלעזר וראשי מערכת הביטחון. ארכיון צה”ל במשרד הביטחון מתיר את היומן לפרסום לציון 50 שנה לחטיפת המטוס והמבצע ההרואי לשחרורו, כחלק מפרויקט הדיגיטציה, שבמסגרתו מיליוני מסמכים, הקלטות וצילומים עוברים המרה ונשמרים כמדיה דיגיטלית למען הדורות הבאים.
תקציר עיקרי היומן:
“משה היה בטיסה במסוק מסיור בסיני בדרכו לישיבת הממשלה בירושלים. נתקבלה הודעה על חטיפת “סבנה” והנחתתה בלוד, משה הורה לנחות בלוד.”
19:35- שר הביטחון נתן הוראה לתכנן הוצאת האוויר מהגלגלים של המטוס.
19:40- ניתן אישור למטוס שאנחנו נמשיך להנחית מטוסים וכן ימריאו מטוסים אך לא נתקרב למטוס.
19:40- ראש אמ”ן: “הם מקריאים שמות של עצורי פח”ע ממשיכים להקריא עד עכשיו, עד עכשיו הקריאו 130 שמות”.
תא”ל בני פלד: “את העבודה יעשה טכנאי אחזקה של אל על ויחתוך את הצינור”.
19:40– שר הביטחון משה דיין: “אמרו שיש להם חומר נפץ ואם לא יעשו מה שהם רוצים, יפוצצו אותם ושאיש לא ייגש למטוס. לגבי בקשתם לצלב האדום- לא להשיב”.
20:10- כסלו: הטייס מוסיף- “קחו אותם ברצינות רבה. אם לא יקבלו מיד יח’ כוח- הם ימריאו מיד”.
20:10- שר הביטחון: “תן לו את יחידת הכוח. לא נלחם עם נשים וילדים כנגד הפת”ח. ננהג כפי שמקובל בכל העולם”.
20:15- הרמטכ”ל דדו: “מה אנו רוצים- להשתלט או להחליף אסירים בשבויים? אני נגד חליפין”.
20:15- שר הביטחון, משה דיין: “אהיה מוכן לתת להם יציאה חופשית בלבד! לא לתת להם אף מחבל, לא לתת לפגוע ביהודים, הם אחרת יטוסו לסוריה”.
20:30- שר הביטחון: “שאלה למחבלים: מה אתם רוצים לעשות עם המחבלים? תשובה: להטיסם לקהיר.המשיכו לשוחח באלחוט- תשאלו מה יעשה עם הנוסעים, איך יוחזרו?”
21:05- כסלו: “הערבי התעצבן ביותר כאשר ראה שהטכנאי מדבר באל חוט. דרש שיבואו אליו בלי מ”ק.
לעניין רשימות השיבו:
א. רוצים את כל הרשימה ולא יגישו שום 3-4 שמות עיקריים.
ב. מוכן לדבר עם נציג הממשלה.
ג. לא צריכה להיות בעיה להביאם ללוד. כולם בכלא רמלה, סמוך לשדה.
ד. “רוצים תדלוק”.
שיחה עם רוה”מ:
21:15- שר הביטחון: “הסתבר לקפטן שהמטוס לא יכול להמריא ואמרנו להם ששלחנו להביא מכונאים. הקפטן הסביר להם את הקלקולים ונראה לנו שהוא משתף פעולה והוא הסביר להם שהתקלות קרו בעת הנחיתה.”
21:25- שר הביטחון: (טלפון לישראל ליאור)- “בינתיים הולך לא רע. יש לוודא דבר אחד- שאף אחד לא ימסור מילה או הודעה לאף אחד על מה שקורה”.
21:32- שר הביטחון: “דיווח של יריב מן האלחוט: התביעות של החוטפים.”
22:10- שר הביטחון: “אני מציע שנשלח להם עכשיו תדלוק. רצוי שהם יימצאו בפחות מתח. לצורכי תדלוק יהיה צורך בסולמות ומכליות ותהיה מהומה סביב המטוס, שאפשר יהיה לנצל אותה.”
22:25- שר הביטחון: הטייס באלחוט: “מוכנים לקבל תדלוק, רק בתנאי שיבואו עם דגל לבן ולא ינסו לעשות שום דבר. החוטפים מודיעים- אם לא ניגש בדרך זו הם יפוצצו מיד את המטוס”.
22:30- כסלו: “הטייס מודיע- החוטפים הודיעו לי על מטען חבלה שכוון לפיצוץ לעוד שעה. הכל חייב להסתדר תוך 60 דקות”.
22:30- שר הביטחון: “להודיע באלחוט”:
א. לא נהיה מוכנים לעשות תדלוק כל עוד יש פצצה עם מנגנון הפעלה דרוך.
ב. להבהיר להם סופית שהם אינם יכולים להמריא”.
22:50- הטייס: “קפטן רפאת מדבר, מבקש שיבואו בלי שום דבר, בלי ווקי טוקי”.
22:50-שר הביטחון: “ויקטור כהן- תודיע לו שייקח זמן לארגן מכונאי, זה ייקח לפחות שעה”.
22:55-שר הביטחון: “הודיעו לו שצריך להביא אותו מתל אביב.
רפאת: “אני מבין שאתם עושים סחבת”.
23:08- שר הביטחון: “תזהיר באלחוט עוד פעם בצורה מפורשת- המטוס איננו מסוגל להתרומם.
הטייס- אנחנו לא רוצים לטוס, אבל לוחצים עלי להמריא”.
23:15- שיחה של דיין עם ראש הממשלה- “דיברנו עם ראש החוטפים. הטייס שמו לוי. ברור להם כבר עכשיו שיש תקלה במטוס. הודענו להם שייקח די הרבה זמן לבדוק את המטוס”.
23:20- הטייס באלחוט: “הזדרזו, יש זקנים וילדים במטוס”.
23:30- הטייס: “אל תהיו חכמים לייעץ לנו, כשאתם יושבים במגדל הפיקוח ואני בתא הטייס עם אקדחים ורימונים שמאיימים עלי”.
23:45- רפאל איתן באלחוט- “פנימי, מהיחידה שעל יד המטוס: רוצה לקחת את המכונאי שירד מהמטוס לתחקר אותו מה בדיוק קורה בפנים”.
23:45- שר הביטחון: “בשום פנים ואופן”.
23:45- הטייס: “אתם חרצתם דין מוות על כולנו”.
24:05- הטייס: “אין לנו ברירה, אלא לשוב ולנסות להמריא. יש לנו שעה בלבד. פנו את יחידות הכוח שקרובות למטוס. שלחו דלק. הנוסעים מאוד מודאגים. 4 החוטפים מזוינים, ומתכוונים לביזנס”.
24:10- הטייס: “לא אוכל לשכנע אותם להמתין ולהיות סבלנים יותר. מה עם הדלק?”.
24:50- הטייס: “הם יצאו מתא הטייס.”
24:50- כסלו: “אין לך אוויר בגלגלים, לא תוכל להמריא”.
01:25- הטייס: “הם רוצים שנפעיל את המנועים ונסיע את המטוס לטרמינל כדי ששם הפיצוץ יהיה גדול יותר ומסוכן יותר ויהרוס גם את מגדל הפיקוח. ”
ויקטור לרפאת: האם הובהר לכם שהמטוס מקולקל?
01:30- ויקטור: “אתם חופשיים לטוס- מודיע להם ויקטור- תעשו כרצונכם.”
01:30-רפא”ת: “נשאל את קפטן לוי אם אפשר או אי אפשר לטוס.”
לוי שואל באלחוט אם יוכל להמריא.
01:40- שר הביטחון: “שמעון פרס מספר, הודיעו לו מיאט”א, שארגון ספטמבר השחור בבירות רוצה להתקשר עם המטוס דרך מגדל הפיקוח של בירות. הלבנונים לא מתירים להם זאת. השגריר הבלגי מבירות מוכן לבוא הנה לנסות לפעול, לתווך.”
דיון פנימי:
01:50- “איך לטפל במטוס ובהחלפת הנוסעים- במחבלים. צריך להכין צוות שיהיה מוכן להיכנס פנימה להשתלט על המטוס.”
02:10- סיכום: לתכנן פעולה של כיבוש והשתלטות בכוח. צריך להודיע להם שאנחנו עושים הכנות לביצוע התיקונים.
02:15- הודעה לטייס: “שהולכים לקחת את המכלית. שולחים צוות תיקונים מלא.”
הטייס מודיע שוב שהדלת למטה בתא הטייס פתוחה.
02:20- הרמטכ”ל מציג לשר הביטחון תכנית לפריצה לתוך המטוס.
02:25- דדו מדבר עם ישראל ליאור- מבקש אישור לפרוץ בכוח.
02:25- שר הביטחון: “האם הבאוזר שעומד ליד המטוס עשוי להידלק מכדור?”
02:25- עוזי עילם מנכ”ל הועדה לאנרגיה אטומית: “הוא לא יבער, רק פיצוץ יכול להדליק אותו.”
טלפון עם ראש הממשלה גולדה מאיר:
02:30- שר הביטחון: “דדו הציע פעולה של חדירה בכוח. התנאים האופרטיביים בסך הכל טובים. יבואו למקום 5 מכונאים להחליף גלגלים. הקפטן של המטוס הודיע לנו שהשאיר את דלת הטייס פתוחה. אני לא יכול להבטיח שזה ייגמר בלי נפגעים. אם לא נעשו זאת- ייתכן שזו הזדמנות שתוחמץ. דדו בעד פריצה בכוח.”
הרמטכ”ל דדו בשיחה עם תא”ל ישראל ליאור:
02:30- דדו: ” אני חושב שהם התעייפו קצת, יש סיכוי שוב לפרוץ ולהשתלט על המטוס.
לא נוכל להשתלט ביום על המטוס, את זאת צריך לעשות בחושך.
ראש הממשלה מסכימה לביצוע פעולה.”
שיחה בין שר הביטחון לשר התחבורה שמעון פרס:
02:40- שר התחבורה שמעון פרס: “אני אינני רואה מקום לפעולה בתנאים האלה, אף על פי שאני בטוח שהשרים האחרים עמם בודקים כעת ההצעות תאשרו אותם, אבל לא אשים על כך וטו.”
02:40- שמעון פרס: “מציע לשר הביטחון לשוחח שנית עם רוה”מ ולמסור לה על עמדתו זו.”
02:40-שר הביטחון: “אני לא! אבל אם אתה רוצה לדבר עם גולדה, בשמך, אתה חופשי לעשות זאת.”
שר התחבורה שמעון פרס בשיחת טלפון עם ראש הממשלה:
02:50- שמעון פרס: “אני נגד הפעולה, משה מנהל את הדברים כאן באופן יוצא מן הכלל טוב.”
03:15- שמעון פרס: “משה יוצא ממגדל הפיקוח לבדוק את המטוס מקרוב. ההתקרבות למטוס היתה במכוניתו של כסלו ובלווית מפקד ח”א ורמ”ט מרכז עד כ-200 מטר מהמטוס ומשם ברגל מספר עשרות מטרים למקום בו שכבו הכוחות שהקיפו את המטוס ומשם צפה במשקפת אל המטוס.”
דדו בטלפון עם תא”ל ישראל ליאור:
03:25- דדו: “אם לא תקבלו החלטה תוך 30 דקות- יהיה מאוחר מדי, יהיה כבר אור.”
שר הביטחון דיין בשיחה עם ראש הממשלה:
03:50- שר הביטחון: “כרגע אינני רואה סכנה לאנשים המטוס. אין גם שום אפשרות טכנית להטיס אותו. האפשרות הראשונה- להתגבר בכוח- וגם זה מוכרחים להחליט תוך 30 דקות- יש חשש שיהיו נפגעים בין הנוסעים. אפשרות שניה- להיענות לפנייתם ולהביא את הצלב האדום לנהל מו”מ.”
03:50- שר הביטחון מוסר את הטלפון לדדו שממשיך את השיחה עם ראש הממשלה- ביום לא נוכל לפעול. אם זו עמדתך- ננסה להמשיך מו”מ.
דיון לסיכום המצב:
04:00- שר הביטחון: “לפזר את הכוחות שנמצאים עכשיו מסביב למטוס לקראת אור הבוקר.”
06:50- שר הביטחון: “נציב הצלב האדום, פרנסוא פרז, חוזר מהמטוס.”
06:50- קצין הצלב האדום פרנסואה פרז: “הם עושים רושם של תקיפים מאוד בדעתם ודבקים במטרתם. כאשר דיברתי עימם כיוונו אלי שניהם את אקדחיהם, כאשר כל אחד מהם
החזיק בידו השנייה רימון דרוך. התרשמתי מהביקור הי שהמצב חמור ביותר והוא בכי רע. מסקנתי- שהם עלולים לפוצץ את המטוס כל רגע.”
שיחה פנימית בלי אנשי הצלב האדום:
07:30- הרמטכ”ל: “העקרון שלנו צריך להיות- להתמזמז איתם כל היום, כדי שנוכל לפעול בלילה. יש אפשרות לתקוף גם ביום, בתנאי שנוכל לבצע את התיקון עם 10 עד 20 איש ושכולם יהיו משלנו, כך שבמתן האות כולם קופצים פנימה למטוס.”
07:30- שר הביטחון: “בשלב זה אני מציע להמשיך לסחוב אותם בעצבים. רק כאשר יהיה איום ממשי על חיי הנוסעים נבטיח להם גם טיפול בשחרור אסירים ואז ניגש לפעולה, ביום או בלילה. לכן עלינו להיות מוכנים כבר בשעה הקרובה לפעולה להשתלטות בכוח על המטוס.”
08:10- איש הצלב האדום: “שהב”ט רוצה לדעת מי עובד על המבצע.”
08:10- גנדי: “זה הוטל על 269. הם חברים מצוינים.”
09:20- גנדי: “סא”ל בראון הודיע לתא”ל ליאור ששהב”ט מבקש למסור לרוה”מ שמתקרבים לנקודת הרתיחה וייתכן שיהיה צורך להפעיל את הכוחות.”
10:20- שר הביטחון: “אנו מאוד נזהרים שלא להפעיל כוח בהשתלטות על המטוס, כי אם אחד מהם יפתח באש יכול לקרות שואה במטוס. אנו נפעיל כוח רק אם ניווכח שזה חיוני מאוד להצלת חייל האנשים במטוס.”
11:15- שר הביטחון: “פרז שוב חזר מהמטוס ואומר שהחוטפים רוצים רק שחרור האסירים שלהם.”
11:15- שר הביטחון: “התשובה היא- לא.”
12:05- שמעון פרס חוזר מדיון הממשלה ומודיע: “הממשלה מסכימה לשחרר 4 החוטפים. קבלו החלטה לא לשחרר אסירים אם יהיה צורך בפעולה- יש היתר לפעול.”
12:15- מהמגדל מודיעים שהנציגים ירדו מהמטוס יחד עם הקברניט לוי והם מתקרבים לבניין הראשי.
12:25- הקברניט מיוזע ומרושל, בלתי מגולח ונרגש, נכנס לחדר בלווית אנשי הצלב האדום ולוחץ ידי שהב”ט שיצא לקראתו, לדלת, ומגיש לשהב”ט חופן גרגירי חמרי נפץ בצבע ורוד, שזוהה כ-ט.נ.ט. מאיכות טובה.
12:25- שר הביטחון: “אני רוצה להגיד לך… ”
12:25- הטייס: (מתפרץ) “אני רוצה לומר לך שהמצב חמור.”
12:25- שר הביטחון: “תן לי לדבר, אני כאן הגנרל ואתה בסך הכל קפטן.”
12:25- הטייס: “אני מוכן מיד להחליף אתך תפקידים, תהיה אתה הקפטן במטוס, ואני גנרל כאן…תודה לך, מצטער שאנחנו נפגשים בנסיבות כאלה. המצב מיואש, ישנם שני גברים בין החוטפים. ישנן שם שתי צעירות, מאוד פאנאטיות, מאוד עצבניות. יש להם שתי חבילות עם חומר נפץ. הרושם שלי הוא, שהם נורא “דדיקייטד” למטרתם. לא ילכו הביתה בלי לבצע את המשימה. לדאבוני וזה החלק הטראגי ביותר שעלי לספר לכם: גם אשתי נמצאת במטוס היות במקרה יום הולדתי ה-50, ולקחתי את אישתי אתי לעשות טיול בתל אביב. החוטפים אינם יודעים על כך. אסור שידעו על כך, בל ינצלו אותה כבת ערובה.
12:55- הגיע אישור ממגדל הפיקוח שהמחבלים נתנו תשובה חיובית ללוי להסדר.
מוטי מדווח: “לפני שהקפטן לוי יצא חזרה למטוס הוא אמר לי- אם יקרה לי ולאשתי משהו- קח את האפוטרופוסות על ביתי בת ה-16, וחנכו אותה בישראל.”
במגדל הפיקוח בלוד:
13:00- לוי (למטוס): “יש לי הבטחה גדולה. הם מסכימים לדרישותיכם ולשחרור האסירים. תאמר להם שמכינים מטוס שייקח את האסירים לקהיר ואני חוזר מיד למטוס.”
13:00- רפא”ת: “מה עם תיקון המטוס?”
13:00- לוי: “הבטיחו לי לשלוח מזון וטכנאים לתקן את המטוס. ”
13:00- רפאת: “טוב, תודה.”
13:10- דיון על הפעולה.
13:40- לוי: “לאהוד (מפקד המבצע) מיחידה 269 ולעוזי דיין (בנו של זוהר) יש תכנית להתנפל על הבחורות ולתפוס אותן בידיים שלא תוכלנה להפעיל את המטענים.”
15:00- שר הביטחון עולה למגדל הפיקוח להקשיב לתקשורת עם המטוס ולשמור קשר עין עם הנעשה
סביבו. באולם הטרמינל גוברת מהומת הקהל.
15:20- הודעה מהמטוס: “לא נתיר הכנסת מזון למטוס עד שלא יגיעו המכונאים. ”
15:30- כסלו- באלחוט: “המכונאים יצאו לדרך. ישנם 17 איש.”
שר הביטחון משה דיין לכסלו:
15:40- שר הביטחון: “תודיע שהטכנאים בדרך. יש לנו מטוס מוכן ויש לנו אסירים מוכנים. הם רוצים לראות את האסירים?”
16:20- דיווח מהתצפית- כל המכונאים והכלים שלהם נמצאים מתחת למטוס.
16:23- דיווח מהתצפית- גנדי: הנוער על הכנפיים של המטוס.
16:23- שומעים יריות מן המטוס. הוראה לאמבולנסים ולמכוניות כיבוי האש לצאת מיד למטוס.
16:24- רואים אנשים קופצים מהמטוס מהדלת האחורית. משה, שמעון, שלמה הילל ואריק דוהרים במכונית למטוס. הרמטכ”ל ומפקדים אחרים כנ”ל במכונית שנייה.
16:30- משה מוצא את עוזי שמספר לו על הפעולה. אח”כ משוחח עם המחבל הלא פצועה (מבית לחם), בוחן את שני המחבלים ההרוגים. מוצא את הקברניט לוי ומזמין אותו ואשתו לארוחת ערב. חוזר למשרד ומדווח לרוה”מ. לפני שעזב את לוד אמר משה לרמטכ”ל שיעשה מסיבת עיתונאים, ימסור פרטים- אבל לא אופרטיביים. משה איננו רוצה להשתתף במסיבת העיתונאים.
