תמונת מצב: סער מאיים, אורבך מדבר, המורדים מתרבים ועבאס מאבד שליטה

בפועל לא הרבה השתנה השבוע מבחינה פוליטית אחרי המפלה המרהיבה של הקואליציה בהצבעה על תקנות יו"ש ומינוי כהנא לשר. מתן כהנא ימשיך לכהן כסגן השר לשירותי דת, תחת מ"מ השר נפתלי בנט, מה שיאפשר לו להמשיך ולהרוס את מורשת ישראל, רק בתנאי שקד נחותים יותר. המשפטנים ישברו את הראש בחודש הקרוב מה יקרה בראשון ביולי, עם תום תוקף התקנות. אבל פוליטית, לא עושה רושם שהרבה ישתנה במיידי.

הדרמה המרכזית התחוללה סביב תקווה חדשה. יו"ר המפלגה, שר המשפטים גדעון סער, מגיש התקנות, איים כי לשיטתו אין טעם בהמשך קיום קואליציה אם היא לא יכולה לאשר חקיקה ציונית בסיסית. ההכרזה הזאת גרמה לתקוות שווא בגוש הימין שאולי זאת תהיה העילה שלו לחזור לחיק המחנה הלאומי ולברוח מהספינה הממשלתית התובעת.

אבל מהר מאוד התקוות התבדו. השר זאב אלקין מתקווה חדשה, שסיכם את הדיון בחוק, לא חסך במילים קשות וחריפות נגד הליכוד ונתניהו שצפויים להצביע נגד החוק. "פעם היינו אומרים ביבי או טיבי היום אנחנו אומרים יש את ביבי בשביל להביא לטיבי הישגים", הטיח חבר הליכוד לשעבר ביו"ר המפלגה שפעם היה מגדולי מקורביו. כאילו שלא כולם מדווחים כבר שבועות שהוא במגעים עם הליכוד.

למחרת התייצב סער בשלושת האולפנים של כלי התקשורת המרכזיים וחתם על תעודת הפטירה למגעים עם הליכוד. למרות שהוא לא חוזר בו מהטענה שלקואליציה אין זכות קיום, הוא פסל בפעם מיליון מכל וכל את האפשרות שיחבור לנתניהו. לא ברור מה סער רוצה, הוא לא עובר את אחוז החסימה כך שהובלה לבחירות תהיה התאבדות מבחינתו, הוא פוסל את הליכוד, והוא נגד הקואליציה הנוכחית, אז מה התוכנית של מי שבעבר נחשב לממיטב האסטרטגיים הפוליטיים במערכת הישראלית.

האופציות של סער

ישנה אפשרות שסער מדומיין. הוא מסרב לעכל את זה שהעם היושב בציון לא משתוקק להצביע לו ולהכתיר אותו למנהיגם. הוא בטוח שהסקרים טועים ואם רק הציבור יקבל את ההזמנות, יצביעו לו בגדול. אל תשכחו, מדובר באדם שרץ על טיקט של מועמד לראשות ממשלה וסיים עם 6 מנדטים (בעצם זה לא חידוש גדול, בישראל מכהן ראש ממשלה עם 5 מנדטים שעדיין נותרו במפלגתו). יכול להיות שהוא חושב שיש לו מה להרוויח מבחירות.

אפשרות אחרת היא שהוא יחבור לליכוד, אבל בראש. ראשון ברוטציה. כך הוא יצטרך לחזור בו רק מחלק מהבטחות האנטי-נתניהו שהוא פיזר לרוב. האפשרות לא ממש ריאלית, בשביל זה צריך שאיתמר בן גביר יסכים לתמוך בממשלה בראשה עומד גדעון סער שהפנה עורף למחנה והכתיר את השמאל. מה גם שסער מהווה מכשול לקידום הרפורמות הכל כך נדרשות במערכת המשפט.

אפשרת שלישית, שלדעתי היא הכי סבירה, זה שעולם כמנהגו נוהג. זאת לא הפעם הראשונה שחברים בדופן הימנית בממשלה עושים קולות של כאבי בטן, מאיימים, תוקפים, זועמים, אבל בסוף מתיישרים עד לפעם הבאה שימכרו את כל ערכיהם בשביל לשבת בקואליציה עם מי שבעבר כינו תומכי טרור. כסא עור הצבי הממשלתי מקדשת האמצעים.

מרד מימין

סער הוא לא הבעיה היחידה של הקואליציה הזאת, גם לא הבעיה היחידה בחלקה המתקרא ימני. ח"כ ניר אורבך מימינה משווק את עצמו כבעיה הבאה בימינה. "אתם לא רוצים להיות שותפים. הניסוי איתכם נכשל", זעק על חברי רע"מ אחרי שח"כ מאזן גנאים הצביע נגד התקנות. בשיחה עם בנט אמר כי "הניסוי עם רע"מ נכשל, במצב הזה אני לא יכול להמשיך, כל האופציות על השולחן. איבדתי אמון בממשלה".

גורמים בימינה צוטטו טוענים כי אורבך מכין את הקרקע לסיום השותפות עם רע"מ ולהקמת ממשלת ימין חדשה בכנסת הנוכחית. ניר אורבך מאותת כי במצב הפוליטי שנוצר הוא מתקשה לראות את עצמו ממשיך הלאה – אך טרם קיבל החלטה קונקרטית כיצד ינהג. בליכוד מוכנים להציע לאורבך כל תפקיד על מנת שיתמוך בפיזור הכנסת ומפעילים עליו מכבש לחצים גדול.

האם יש כאן פתח להאמין שאורבך באמת יוביל לפירוק הממשלה? אחרי ההפתעה של עידית סילמן אני כבר לא מנסה לנחש, אבל הסיכוי שניר "אני על הקצה" אורבך, שעושה קולות עוד מלפני הקמת הממשלה כאילו הוא נגדה, אך פעם אחר פעם מתיישר ומשמש המגן הקדמי של הבוס בנט, בכל מחיר, ללא תנאים אמיתיים, יוביל לסיום דרכה של הממשלה, זהה כמעט לסיכוי שמתן "אני טייס" כהנא ישמיע מילת ביקורת על נפתלי בנט.

יש לציין כי אורבך מתואם עם איילת שקד ואביר קארה, שמפקידים לסכל אצלו את התוכניות והמחשבות של אולי לעשות מעשה, לפני שהן מתגבשות לכדי אמירה שיא לא "תחזיקו אותי".

ממשלת כל מורדיה

בינתיים, הקואליציה צריכה להתמודד עם נוהג שהפך לסטנדרט. מורדים. כל ח"כ שלא נאה לו עם הצעה שעל סדר היום מודיע על מרד. ח"כ מיכאל ביטון לא מרוצה מרפורמת התח"צ – הוא מורד. ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי כועסת על המהומות בהר הבית – מורדת. ח"כ עלי סלאלחה רוצה לעלות סחר המינימום – ומאיים למרוד (וחזר בו תוך שעה, בסוף הוא ח"כ נורבגי).

הממשלה, שגם ככה נתמכת רק על ידי 60 חברי כנסת, לא תחזיק לאורך זמן אם בכל שני ורביעי תצטרך לפתור משבר קואליציוני חדש עם ח"כ שנגד תקנות הקורונה, כועס על מצב אכיפה בנגב או לא מרוצה מהמזגן בלשכה. האולטימטום של ח"כ מיכאל ביטון לפתרון העוול נגד החלשים ברפורמת התח"צ יפוג בעוד פחות משבוע, הוא לא עושה קולות של מוותר ושרת התחבורה מרב מיכאל לא נשמעת כמי שבדרך לכניעה.

ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי, שכבר הודיעה על פרישה מהקואליציה וחזרה בה במסגרת הסכם שוחד פוליטי נדיב של מאות מיליוני שקלים, כנראה לא ממש חזרה ומבהירה שהיא תצביע על כל חוק בהתאם לרוחה. "העמדתי בפני לפיד כתנאי את חזרתי בכך שתהיה לי זכות חופש הצבעה על חוקים שאינם הוגנים כלפי החברה הערבית או העם הפלסטיני", כתבה אתמול אחרי שהצביעה נגד התקנות – מעבירה מסר שלא מדובר באירוע חד פעמי.

כישלון היסטורי

וזה מבלי שדיברנו על מפלגת המורדים, רע"מ. ח"כ מאזן גנאים מורד בקואליציה מהיום הראשון, הוא לא רואה את עצמו מחיוב בשום צורה למשמעת הקואליציונית. גם חברו למפלגה וואליד טאהא מרשה לעצמו לא פעם לעשות שרירים. בתווך נמצא יו"ר המפלגה המדושן מנסור עבאס שמוכן להישאר בקואליציה גם אם תספח את סיני ותכבוש את הגדה המזרחית, אך לא מצליח להשתלט על סיעתו.

מעליו נמצאים גם חברי מועצת השורא שחלקם די מסכימים עם ח"כ אורבך שהניסוי נכשל ולא מבינים מה מפלגת התנועה האסלאמית עושה בקואליציה עם איילת שקד וזאב אלקין. הוא שרד את המשבר האחרון, אך זה לא אומר שישרוד את הבא. רק בתחילת השבוע שרד בעור שיניו משבר שהיה יכול להפוך למגה-הסלמה אחרי שאחד מחברי מועצת השורא נעצר בעקבות התפרעות בעיר העתיקה בירושלים. למזלו זה נגמר בשחרור מהיר.