כל אדם בסביבות גיל השלושים ומעלה הגיב באופן דומה עם הגעת הדיווחים הראשונים על פיגוע התופת בכניסה לירושלים, שלווה בפיגוע מטען נוסף חצי שעה לאחר מכן בצומת רמות – חזרנו 20 שנה אחורה.
"זה מחזיר אותי 20 שנה אחורה לתקופות של הפיגועים באוטובוסים", סיפר בנצי אוירינג, מפקד זק"א בירושלים. מנכ״ל זק"א דובי ויסנשטרן נזכר גם הוא: "פתחנו בוקר קשה שמציף בכולנו את זכרונות העבר, מחבלים נתעבים שמניחים מטעני חבלה בתחנות אוטובוס הומות אדם, בשעות שילדים וצעירים הולכים לבתי הספר והורים מלווים את ילדיהם לגנים".
לפני 20 שנה ואף לפני 40 שנה אוטובוסים ובתי קפה מתפוצצים היו כמעט עניין שבשגרה, והצלקות עדיין חרוטות עמוק בנפשם של אלו שחוו זאת מקרוב.
מאיר ליוש שיתף את מה שרבים חושבים: "כמו שזה נראה עכשיו, חזרנו 20-30 שנה אחורה ביטחונית. מטען בתחנת אוטובוס זה הדברים מהם הכי חששנו כילדים בני 16-18. תמיד סרקנו כל דבר ודבר, לראות שאין משהו או מישהו חשוד. עכשיו זה הזמן של הילדים שלנו בתחנות האוטובוס. סיוט".
שנת הפיצוצים
האינתיפאדה השנייה שהחלה בסוף ספטמבר 2000 ונמשכה עד 2004. המאפיין העיקרי של האינתיפאדה השנייה היה גל פיגועי ההתאבדות, שבוצעו בידי כל ארגוני הטרור הפלסטינים ואף בידי נשים וילדים. פיגועי ההתאבדות גרמו למאות הרוגים ואלפי פצועים בישראל. בסך הכל, נרצחו באינתיפאדה למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו כ־8,000.
על פי נתוני השב"כ בשנת 2002 נרצחו 452 ישראלים בפיגועי טרור, מתוכם 189 בני אדם ב-53 פיגועי התאבדות. בהתפלגות נרצחו 278 אזרחים, ו-149 אנשי כוחות הביטחון. שנה זו הייתה הקטלנית ביותר בתולדות הציונות מבחינת נרצחי טרור.
ב־2002 וב־2003 מיקדו המחבלים את התקפותיהם על אוטובוסים עמוסים במרכזי הערים הישראליות, אך בעיקר בירושלים, שהייתה הקרובה ביותר למרכזי הטרור בחברון ורמאללה. הפיגועים היו קטלניים ביותר וגרמו למאות הרוגים.
הפיגועים הקשים באותה תקופה היו באוטובוס מספר 830 ליד צומת מגידו (17 הרוגים), באוטובוס מספר 32א בצומת פת בירושלים (19 הרוגים), במועדון "שפילד קלאב" בראשון לציון (15 הרוגים), באוניברסיטה העברית בירושלים (9 הרוגים), באוטובוס מספר 37 בחיפה (17 הרוגים) ובאוטובוס מספר 14א בירושלים (17 הרוגים).
הפיגוע אולי הזכור ביותר מאותה תקופה הוא הפיגוע הקשה בקו 2, שנסע מן הכותל המערבי. הפיגוע אירע בכ"ב באב תשס"ג, קצת לאחר תחנת האוטובוס שבכיכר זוועהיל, בפינת הרחובות שמואל הנביא ומשה זקס. בפיצוץ נרצחו 23 אנשים, בהם 7 ילדים, ונפצעו למעלה מ-130.
לחלק מהפיגועים סייעו אנשים מקרב ערביי ישראל וערביי מזרח ירושלים (שהם בעלי תעודת זהות כחולה). חוליית סילוואן ממזרח ירושלים, שהופעלה על ידי החמאס, הייתה אחראית לפיגועים בקפה מומנט, באוניברסיטה העברית, בשפילד קלאב בראשון לציון וכן בניסיונות לפיגועים והטמנת מטענים בתשתיות אסטרטגיות. החוליה נעצרה בידי השב"כ. בצפון ובמשולש נחשפו הן חוליות טרור של ערבים ישראלים והן סייענים שהסיעו מחבלים מתאבדים.
על פי נתוני השב"כ, החל מ-29 ספטמבר 2000, ועד סוף שנת 2009 נהרגו 1,178 ישראלים ו-50 זרים בפיגועי טרור פלסטינים ונפצעו 8,022 בני אדם. כ-70% מההרוגים הם אזרחים וה-30% הנותרים הם אנשי כוחות הביטחון (לרבות חיילים שנהרגו מפיגועים בעורף). כנגד ישראל בוצעו למעלה מ-20 אלף פעולות טרור, ביניהן 144 פיגועי התאבדות (על ידי 161 מחבלים מתאבדים) בהם נרצחו 516 ישראלים ונפצעו 3,428 ישראלים.
מחדל השב"כ
"בשעת כתיבת הדברים האלה, אנחנו עדיין לא יודעים מה מקור המטענים שהתפוצצו בירושלים – אם במעבדה במזרח ירושלים ואולי בכלל ביהודה ושומרון, אם זו הייתה מעבדה גדולה עם חומר נפץ תקני או אולי מאולתר. עבור כוחות הביטחון, להבחנה הזאת יש חשיבות גדולה. עם זאת, עבור הציבור הישראלי והפלסטיני זה פחות משנה. מה שחשוב עבורם הוא האפקט הפסיכולוגי: זה שברגע אחד החזיר אותנו 20 שנה אחורה, אל הזוועה של פיגועי תופת באוטובוסים, מסעדות ושאר המקומות שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי שלנו", כותב אוהד חמו פרשן 'חדשות 12'.
לילך שובל מציינת ב'ישראל היום' כי "מאז תחילת גל הטרור הנוכחי דבקו במערכת הביטחון בגרסה שלפיה המחבלים הם בעיקר 'בודדים', לרוב בעלי רקע אישי בעייתי כזה או אחר, שקמו בבוקר, ובמקרים רבים ב"השראת" פיגועים אחרים החליטו לצאת מהבית ולפגע ללא כל התרעה מוקדמת. במקרים הללו, עמדת מערכת הביטחון באשר לקושי באיתור אותם המפגעים, הגיונית למדי, ובכל זאת נעשו ניסיונות לאתרם".
"אלא שהפיגוע המשולב אשר בוצע בירושלים שונה במהותו. הכנתם של מטעני נפץ מחייבת ייצור או השגת חומר נפץ, היא גם מחייבת איסוף של מודיעין מוקדם, תיאום בהנחת המטענים בשתי תחנות אוטובוס שונות ומרוחקות, הסתלקות מהמקום ותזמון הפעלת שני המטענים בו זמנית. הפעם, אין ספק שלא מדובר במחבל בודד אלא בתשתית מאורגנת, כאשר סביר להניח שמי שביצע את אותו הפיגוע כלל איננו טירון בעסק".
חמו מדגיש כי "זו לא אינתיפאדה, אנחנו עוד רחוקים משם. אבל השימוש במטעני נפץ, לפחות פסיכולוגית, הוא עוד אלמנט שמזכיר את התקופה ההיא. עבור הארגונים הפלסטיניים השונים, ייצור מטענים נחשב לאלמנט הקטלני והיעיל ביותר – זה שמותיר את עיקר הנזק בגוף וגם בנפש. בשנים האחרונות היו כמה ניסיונות, בעיקר באזור צפון הגדה, שכם וג'נין להקים מעבדות מסוג זה".
מבחינת הפרשן הצבאי יואב לימור, התמונה ברורה: "ביו"ש פועלת כרגע מעבדת נפץ שבה מיוצרים מטענים בעלי יעילות מוכחת. זאת פצצה מתקתקת, תרתי משמע: כל מטען כזה עלול להיות מוחדר בכל רגע נתון לישראל, ולשמש לפיגוע נוסף. יתרה מזאת, באפשרותה של מעבדה כזאת גם לייצר חגורות נפץ שישמשו מחבלים מתאבדים, שיפוצצו את עצמם כפי שאירע באינתיפאדה השנייה. לפיגועים כאלה יש יכולת הרג עצומה, וכמובן שגם האפקט הפסיכולוגי שלהם גדול בהרבה".
אי אשפר לדעת אם אנחנו עוד רחוקים מאינתיפאדה, הדרך לא כל כך ארוכה ל"ע
רח"ל