סמוטריץ’ מסביר: מדוע שילמתם חשמל לפלסטינים – והקשר לרפורמה המשפטית

קבלו דוגמא טריה לנזקים הגדולים של סמכות ללא אחריות.

במשך שנים אזרחי ישראל מימנו דרך תעריף החשמל שלהם חלק מצריכת החשמל של הרשות הפלשתינית. מדובר באותו חלק שהרשות צורכת דרך חברת החשמל המזרח ירושלמית, שקונה את החשמל מחברת החשמל הישראלית ומוכרת אותו לרשות. במשך שנים הרשות לא שילמה על צריכת החשמל לחברה המזרח ירושלמית ולכן היא בתורה לא שילמה לחברת החשמל הישראלית. הסידור הזה היה מאוד נוח לכולם, הרשות קיבלה חשמל בחינם, לחברה המזרח ירושלמית זה לא הפריע כי היא פשוט גלגלה את החוב הזה לחברת החשמל הישראלית, והיחידים ששילמו את המחיר הם אזרחי ישראל, שחברת החשמל שלהם צברה חובות ונאלצה לגייס אג”חים שהריבית שלהם התגלגלה לתעריף החשמל שכולנו שילמנו.

עכשיו למה זה קרה? פשוט כי איזה משפטן החליט לפני כמה שנים שמדינת ישראל לא יכולה לקזז את חובות החשמל של החברה המזרח ירושלמית מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות הפלשתינית.

הסכמי אוסלו קובעים שישראל זכאית לקזז חובות ישירים של הרשות או של גופים שבשליטתה, ומאחר שהחוב לחברת החשמל הוא של החברה המזרח ירושלמית ולא של הרשות באופן ישיר אי אפשר לקזז את החוב הזה.

אז איך פתרנו את זה? בדיון מקצועי שערכתי בעניין סירבתי לקבל את הקביעה הזו. בסוף מי שצורך את החשמל הוא הרשות הפלשתינית והיא שאמורה לשלם ולא משלמת. לא ניכנס לפרטי הפרטים המשפטים, אבל לשכת המנכ”ל החרוצה של משרד האוצר נכנסה לעובי הקורה, בחנה מול רשם החברות את הרכב הבעלות של החברה המזרח ירושלמית ובנתה קונסטרוקציה משפטית פשוטה למדי שמאפשרת לייחס את החוב לרש”פ וממילא לגבות אותו מכספי המיסים שלה. ובא לציון גואל. לכאורה. רק לכאורה כי כרגע יש עוד חוב עבר של קרוב לשני מיליארד ש”ח שצריך לגבות ויש תשלומי ריבית גבוהים שאזרחי ישראל שילמו. וגם את זה נפתור בע”ה בתקופה הקרובה.

אבל הנקודה החשובה בסיפור הזה היא שאין כרגע אף גורם שאפשר לבוא אליו בטענות על חוב של שני מילארד ש”ח שנצבר בגלל חוסר מקצועיות, כמעט חובבנות, של יועצים משפטיים שפשוט החליטו שאי אפשר לגבות את החוב הזה.

מי אמור לתת על זה דין וחשבון לציבור? מי אמור לקחת על זה אחריות? אל מי אפשר לבוא בטענות ולדרוש ממנו תשובות ואולי אפילו לשאת בתוצאות של המחדל הזה? וזו הבעיה, שאין אף אחד כזה. בסוף אלה פקידים שגם אם כוונתם לטובה יש להם 100% סמכות ו 0% אחריות. וזו אנומליה רעה ומזיקה.

אם לא חוסר הנכונות שלי לקבל כמובנת מאליה את הקביעה המשפטית של היועצים המשפטים ואם לא החריצות והמקצועיות של מנכ”ל המשרד ואנשיו החוב היה ממשיך להיצבר ואזרחי ישראל היו ממשיכים לשלם מכיסם את החשמל של ערביי יהודה ושומרון.

כנבחר ציבור אני אחראי ליוקר המחיה ואם תעריף החשמל עולה זה על הכתפיים שלי ואני אדרש לתת על זה דין וחשבון לציבור ולכן באופן טבעי אהפוך כל אבן כדי למנוע את זה. את היועץ המשפטי שנתן את הפרשנות השגויה, התרשל במלאכתו וכתוצאה מזה מנע במשך שנים את גביית החוב אף אחד לא מכיר ואליו אף אחד לא יבוא בטענות. באופן טבעי יש לו הרבה פחות מוטיבציה לעבוד קשה ולהפוך כל אבן כדי לפתור את הבעיה.

וזו עוד דוגמא לחשיבותה של הרפורמה המשפטית שאנחנו כל כך רוצים לקדם, שאבן יסוד מרכזית בה היא חיבור מחדש של סמכות ואחריות. החזרת הסמכות לידי הגורם שעל כתפיו האחריות – נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה.