שוטרי תחנת מודיעין נערכו הבוקר למחאה מול בית שר במודיעין, במסגרתה חלק מהמפגינים הפרו עפי החשד את הסדר הציבורי במקום, לצד פגיעה בתנועה, תוך הליכה במרכז הכביש, בקטע שבין לטרון למודיעין.
המשטרה בשעה זו הרחיקה את המוחים מפתח ביתו של השר למרחק נדרש אל מתחם מוסדר ומאובטח וכן תנועת כלי הרכב בציר מוזרמת באופן בטוח. במהלך המחאה והעימותים נעצרו שישה מפגינים בחשד שהפרו את הסדר וחסמו את הכביש הסמוך לבית השר.
המפגינים הגיעו בשעת בוקר מוקדמת עם זמבורות ומגפונים, ונשכבו על הכביש. השר לוין עצמו המתין זמן רב עד שמאבטחיו החליטו להוציא אותו מהבית ברכב אבטחה ולא במכונית השרד שלו. אלא שהמפגינים זיהו את הרכב וניסו לתקוף אותו.
מ'אחים לנשק' נמסר: "ראש הממשלה בפועל לוין מפרק את הדמוקרטיה הישראלית וקורע את העם. חוק ביטול עילת הסבירות הדיקטטורי מסכן את מעמדה של ישראל בעולם ומשאיר את חיילי צה"ל חשופים מול בית הדין הבינלאומי בהאג. לא ניתן להפיכה הכהניסטית לפרק את הדמוקרטיה ואנחנו, בניגוד לנתניהו, לא מפחדים משר המשפטים".
רק אחרי שלוין יתקפל
אז יבינו הימניים שהם היו אמורים לתמוך בו
בזמנים קשים כמו עכשיו
לוין התקפל כבר, מכל הרפורמה לא נותר מאומה.
לאורך כל הדרך הוא ורוטמן לא פעלו בתבונה, היו צריכים לעבוד מתחת השולחן, הרחק מאור הזרקורים.
בצורה שהם פעלו [אפס איסטרטגיה] הם יותר הזיקו מאשר הועילו.
אי אפשר היה לעשות את זה מתחת לשולחן, זה היה נחשף מיד ע"י "כלבי השמירה" של הדמוקרטיה (או הדיקטטורה יותר נכון). כבר כששקד היתה שרת משפטים, וגם דניאל פרידמן, וניסו לעשות שינויים מינוריים שלא באמת משנים משהו – גם אז אהרן ברק ואחרים יצאו לזעוק בצביעות שהעולם נחרב, רק שאז לא היה לזה הדהוד ומימון ותקשורת מגוייסת כמו עכשיו… ברור שגם בלי מסיבת העתונאים של לוין, ברגע שרק הצעת החוק היתה מונחת על שולחן הוועדה – אהרן ברק היה יוצא בנאום חרוזי הרעל והחונטה כולה היתה מתגייסת למלחמת חורמה, בהצטרפות נלהבת של התקשורת והברסלרים למיניהם, שרק חפשו סיבה למסיבה. זה היה קורה בכל מקרה. האפשרות היחידה למנוע את זה היתה פשוט לא לעשות כלום…
(ולא בטוח שזה היה עוזר – אולי אז האלמנט למרי האזרחי ולכל הטרלול היה חוק הגיוס או משהו כזה, תסמוך עליהם שהיו נתפסים למשהו)