עשרות מטרים מתחת לפני האדמה: הצצה לבור חיל-האוויר

עשרות מטרים מתחת לפני האדמה, בבור של חיל-האוויר, מאות בני אדם עובדים ללא הפסקה. מבורות הצבא מתבצעת השליטה על כל משימות המלחמה – איפה להפציץ, את מה צריך להשמיד, איך מוציאים כל דבר לפועל ובעזרת מי. בשבועות האחרונים, חיל-האוויר תקף מאות מטרות. את חלקן כנראה ראיתם במסך הטלוויזיה – אני ראיתי אותן בזמן אמת, מהבור.

בבור תאים רבים, כאשר לכל תא משימות שונות ולכל אדם בתא משימה אחרת. בשגרה ובעיקר בחירום, שום משמרת לא דומה לקודמתה. האווירה בחדרים משתנה בהתאם לאופי האירוע, וכשקורה משהו חשוב ניתן לראות את כולם מתקבצים במרכז החדר, לוטשים עיניים במסכים המציגים את תצלומי המטוסים, ומרוכזים. לפעמים צצות הבעות דאגה על פניהם של אנשי המפתח בבור, ולעיתים זו הבעת פנים שמחה ומסופקת.

עבודת הצוות היא המפתח. יש הכרח בתקשורת נקיה ומובנת בין השולטים בבור לבין המבצעים בקצה. עד כה, תקף חיל-האוויר יעדים אסטרטגיים רבים בעזה וסיכל נסיונות כניסה או היתקלות לוחמים בחוליות מחבלים, במטרה לרכך את השטח לכניסת הכוחות הקרקעיים. כלל המבצעים האלה יצאו לפועל מתא השליטה שאמון על אירועים מתפרצים. אם מתקבל יעד תקיפה מיידי, אם לכוחותינו בשטח יש צורך בעיניים מלמעלה או בתקיפת מחבלים, מכאן יוצאת משימה. חיל-האוויר שומר מלמעלה בכל צורה נחוצה.

פינוי תחת אש

אחד התאים בבור אחראי על התקשורת בין חיל-האוויר לכוחות הקרקע. ״מגיעים אליי לתא טלפונים קשים מאוד של חיילים שזקוקים נואשות לעזרה", משתף רס"ר (במיל') ש', קצין תיאום משולבים. "היום הראשון ללחימה התחיל בטלפון שהכריז: 'יורים עלינו, יורים עלינו, יש לי שלושה פצועים קשה'", הוא נזכר בטלפון שקיבל מלוחם. "חיילים התקשרו אליי מהטלפון האישי כי לא היה קשר עם האוגדה, אלו דברים שלא קורים. זו פעם ראשונה שזה פוגש אותי ככה".

רס"ר (במיל') ש' אחראי להעביר הלאה כל זעקה לפינוי ולטפל בה. "בהתחלה היינו קצת בשוק. בשלב הזה היו לנו שתי אופציות – או שאתה נשאב לכאב ולהלם או אתה מבין שאתה צריך לנתק את הכאב ולפעול. היה לי ברור שאני צריך לעשות הכל כדי להציל את החיים של האנשים שלנו".

רס"ר (במיל') ש' ואנשיו החלו לפתוח את המערכות ולתכנן את המשימה. הם נדרשו להבין מהם את נתיבי הכניסה האפשריים למסוק תוך התחשבות בכל הכלים שבאוויר. "שמעתי את הכאב של הלוחם בטלפון והבנתי שיש פה מקרה יוצא דופן. ביקשתי ממנו שישלח את המיקום שלו אל הנייד האישי שלי, יצאתי מהבור ופתחתי מפה. הבנתי איפה הוא נמצא וחזרתי מהר לתא. בשלב הזה היה ברור שיש צורך גם במסק"ר, מחבלים רבים סבבו סביבם", הוא מתאר.

טיסת החילוץ יצאה לדרך, וביחד איתה עלה לאוויר גם מסק"ר. "הטיסה הייתה נמוכה מאוד, כ-20 מטר מעל הקרקע. המסוק נכנס לשדה קרב והתחמק מהנסיונות לפגוע בו", מספר רס"ר (במיל') ש'. "החמאס התחפשו לחיילים שלנו, הם לבשו וסטים ומדים כמו שלנו – זו הייתה לחימה עקובה מדם. המסק״ר צריך היה לזהות במי מהם מדובר – מי האויב ומי לא. מבעד לטלפון יכלתי להבדיל בין שני הצדדים הלוחמים – היריות שלנו בודדות ומדוייקות, לעומת הצרורות שהמחבלים משחררים לכל עבר וללא הכרה".

שעת הזהב

החילוץ הסתיים. המסוק פינה את הפצועים לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. בשעה זו שניים מהם עדיין מאושפזים בסורוקה, אחד נהרג. "החייל שהתקשר אליי הצליח לפנות חמישה פצועים במצב קשה, הוא היה פצוע קל ברגל. זה אחד הסיפורים שנחקקו בי לתמיד", מסכם רס"ר (במיל') ש'. "מצד אחד אתה עוזר ושולח חילוץ כמה שיותר מהר, ומצד שני עלולות להתעורר בעיות. התפקיד שלי הוא לזהות את הנקודות האלה ולחבר אותן, להיות ערני וחד. באותה שבת שחורה עשינו מעל ל-120 פינויים של אנשים במצב אנוש", הוא אומר בקול שבור. "יש הרבה משפחות עצובות עכשיו. החיילים מתו מוות גיבורים".

"את מבינה", הוא אומר בדמעות ומחזיק טישו בידו. "יש פה לא מעט רגעים עצובים אבל הצלחנו לפתח שיטת עבודה אפקטיבית. יש לי מסוקים שתוך 5 דקות בלבד יכולים להגיע לפצועים, זה זמן יקר כל כך. אומרים שלפצועים יש שעת זהב, ככל שנגיע אליהם מהר יותר נוכל להגדיל את הסיכויים שלהם לשרוד".

שם בשביל כולם

יום שישי בבוקר, 13 באוקטובר. חיילי חטיבת הצנחנים נכנסו כ-250 מטרים אל תוך רצועת עזה במטרה להחזיר לשטח ישראל את גופות הנרצחים. אנשי התא האחראים על האירועים המתפרצים ישבו שם והסתכלו על כל תזוזה שלהם, באמצעות מטוסים שתצפתו מלמעלה. "תמסרי לאזרחים שלנו שבכל רגע נתון יש מסוק, כטמ״ם או מטוס קרב באוויר", אומר טייס מסק"ר בבור. "כל מה שהם מנסים לעשות – הם לא יצליחו. אנחנו נהיה שם כדי לסכל את זה ולשמור עליכם ועל כוחותינו בקרקע״.

אני יושבת בעמדה ומתבוננת במסכים. לפתע מופיעות על המסך מספר דמויות קטנות בשחור לבן; משהו קורה. אני רואה כמה דמויות שוכבות על הרצפה, ואחרות שמנופפות לנו לשלום. מפקד התא מספר בהתרגשות שאלו לוחמי גולני, שנתקלו בקבוצה של ארבעה מחבלים, ובמיומנות ובזריזות השתלטו על המצב והרגו אותם. כעבור דקות בודדות, הלוחמים כבר מנופפים לשלום לכטמ״ם, מזהים שמדובר בחיל-האוויר ומסמנים שהם בסדר. הם אולי לא ראו זאת אבל אנחנו נופפנו להם בשלום בחזרה מהתא, באהבה ודאגה.