סא"ל ר', מפקד טייסת 131 ("אבירי הציפור הצהובה") השוכנת בבסיס נבטים, התעורר לצלילי צבע אדום בבוקר מתקפת הפתע של חמאס. "בהתחלה חשבתי שמדובר בהזנקות של מטוסי 'אדיר' (F-35I), אבל אשתי שמעה את הפיצוצים ואמרה לי שאלה אזעקות אמת". מבלי לחשוב פעמיים הוא זינק מהמיטה, עלה על סרבל ונסע לטייסת. כשהגיע, פגש בצוותי המילואים שהצטרפו ללחימה לצד חבריהם הסדירים.
בימיה הראשונים של המלחמה, הוציאה הטייסת טיסות לתובלת ציוד לחימה וחילוץ של אנשי צבא ששהו במדינות העולם. "החזרנו לוחמים מכל רחבי הגלובוס", הוא מספר. "הביטוי לא משאירים אף אחד מאחור קיבל משמעות גלובאלית וחזקה אפילו יותר. מאז אותה שבת שחורה, הטייסת מצאה את עצמה באוויר מסביב לשעון במספר משימות ברצף. תוך חודש אחד ביצענו את כמות שעות הטיסה שהטייסת עושה בשנה שלמה בממוצע".
מערך מסוקי הסער של חיל-האוויר מופעל בעצימות גבוהה בימים אלה. כדי לאפשר צורך זה, מחזיקה הטייסת בכשירות לתדלוק אווירי של מסוקי "יסעור" (CH-53). "למעשה, יש לנו יכולת להיות 'תחנת דלק אווירית'. בכל פעם שלמסוק נגמר הדלק הוא יכול לחבור אלינו מהאוויר, לעבור תדלוק וכך להמשיך במשימה מבלי לחזור לבסיסו. כשירות זו, מאפשרת ליסעורים לפעול ללא הפסקה, לבצע שלל משימות ברציפות ולהגיע למקומות מרוחקים", מתאר סא"ל ר'.
כמו כן, ביצעו אנשי הטייסת משימות הנרה – זריקת נורים מבטן המטוס במטרה להאיר תאי שטח לכוחות המתמרנים. סא"ל ר' מרחיב על שיתוף הפעולה העמוק שמתקיים בין האוויר ליבשה: "אני רוכש כבוד רב לאנשינו בטנקים ובנמ"רים שבתוך רצועת עזה. אנחנו כאן כדי לעשות כל שביכולתנו לסייע ולעטוף אותם בכל היכולות האוויריות על מנת לאפשר את התמרון".
מטוסי ה"קרנף" (הרקולס C-130HI) מופעלים על-ידי חיל-האוויר הישראלי מאז שנת 1971, ולאורך השנים לקחו חלק ברוב מלחמות ישראל. "יש לא מעט מטוסים ותיקים בחיל, אבל רק אצלנו יש מטוס שנלחם גם במלחמת יום כיפור וגם במלחמה הנוכחית – 'קרנף' מספר זנב 102. למרות כל השנים, הוא נלחם היום בדיוק כמו שהוא נלחם אז", הוא מחייך. "לא סתם אומרים שיש למטוסים האלה נשמה, אני באמת משוכנע בזה – אלה מטוסים בני 50 שנה שלא עוצרים לרגע".
כמו שלמטוסים יש נשמה, כך גם לאנשים שמטפלים בהם. "בגף הטכני שלנו משרתים בעל ואישה שגרים בעוטף ועל אף זאת עושים לילות כימים איתנו בטייסת". גם אנשי המילואים התייצבו מיד, ומאז הם פועלים ללא הפסקה. "אנשי הגף הטכני, יחד עם עובדי התעשייה האווירית, הם הגורם שמאפשר לכל הקסם להתרחש – הם אלה שמחברים את הנשמה למכונה ופותרים כל תקלה".
"הסיפור הגדול פה הוא הקבוצה כולה", מחזק סא"ל ר'. "כל מערך התובלה הטקטי הוא גוף אחד – טייסת 131 לצד טייסת 103 ("הפילים"), יחידת ההנחתה קדמית ויחידה 757 (היחידה ליבילות אווירית). העבודה המשותפת בינינו יוצרת שלם שגדול מסך חלקיו, ומביאה לעוצמה ומשמעות בלחימה".
יהודים חייבים לשאול את הרבנים מה התורה אומרת בסיטואציות כאלה. אז על קצה המזלג 1. יש דין רודף כלומר אחד שהוא לא מעורב אך בגללו נגרמת סכנה לדוגמא 1. ילדים שעברו לתומם ליד מחבל-מצווה וחובה לירות במחבל אפילו שהילדים יפגעו בוודאות 2. אם הילדים מפריעים לך להגיע למחבל כנ"ל לירות בהם ישירות על מנת להגיע למחבל. כל הדעות האחרות וההומניות כביכול התוצאה שלהן אכזריות בלתי נתפסת כלפי חיילי צה"ל שנהרגים ונפצעים מחמת כן כלפי האלמנות והיתומים והמשפחות השכולות. גם ללא ההלכה איך טייס יכול להרגיש טוב שלא פגע באזרח או בילד ואז חייל שלנו או חיילים ח"ו נהרגו או נפצעו במישרין או בעקיפין??? היום ביקרנו חברי הכולל כמה מהחיילים הגיבורים שנפצעו אחד קטע רגל מתחת לברך השני עד האגן השלישי משותק על כיסא גלגלים עם פגיעות פנימיות. זה פשוט לא יאמן לפחות שניים מהם ירו עליהם מתוך בית. וההורים והמשפחה חשל עליהם עולמם יום ולילה בבית חולים איזה שיקום ארוך צפוי להם וכמה זה יקח כוחות מבני המשפחה. אנו יהודים יש לנו תורה וצריך לשמוע לחוקי המלחמה שכתובים בה!!!