מיד בתחילת המלחמה, גדודים רבים הוקפצו על מנת להילחם במחבלים בעוטף עזה. חלק גדול מהכוחות היו מילואים, וכך גם גדוד 531 שבחטיבה 215. בעודם נמצאים בקרבות ביישובים, הלוחמים הקימו שלוש סוללות תותחנים. "התחלנו לפרוס כוחות בקו הגבול", מתאר מג"ד בחטיבה 215, סא"ל (במיל') תום, "תפקידנו היה לירות לנקודות מסוימות כמו בזמן זיהוי אויב, מטרות חסימה, מיסוך והגנה על כוחותינו".
בזמן שהכוחות מנסים להגיע ליציבות, הם התכוננו לשלב הבא: מעבר מהגנה להתקפה. לוחמי התותחנים חברו ליחידות שונות, וקירבו את הסוללות לאזורי התמרון. "נערכנו לשעת הש'. היה המון מתח ולחץ בשלב הזה", סא"ל (במיל') תום הסביר. "המטרה שלנו הייתה לעטוף את הכוחות באש כדי להשמיד אויב ולהקשות עליו ככל שניתן". על כל העבודה הקשה הזו, תנאי הסביבה לא היה פשוטים. "הטבע לא היה לטובתנו. הירי היה מורכב מאוד, והכול התרחש במזג אוויר בעייתי", נזכר סא"ל (במיל') תום.
אז מה עושים במצב כזה? "נדרשה מאיתנו הרבה מקצועיות", הוא סיפר, "על מנת להפעיל את האש בצורה נכונה ומדויקת היינו צריכים להיות זהירים ומחושבים, אבל גם לפגוע במטרות שהוצבו לנו. זה כרוך בנוהל קרב נכון ותיאום עם הכוחות".
אותו תיאום, לטענת המג"ד, הוא המפתח לעבודת הגדוד ברצועה. "כל הלחימה היינו בשיח עם שאר היחידות", סא"ל (במיל') תום המשיך, "ניסינו להבין את ההתקדמות ותמונת המצב שלהן כדי שנוכל כל הזמן לשנות מטרות וסוגי תחמושות".
הגדוד הוא חלק מחטיבת תותחנים סדירה, משמע שהם שומרים על כשירות גם בשגרה, ואפילו סיימו אימון חודשיים לפני פרוץ המלחמה. אף על פי כן, המסע שעברו יחד לא היה פשוט. "לא הכול הלך חלק", הוא הבהיר, "היינו צריכים להוריד חלודה ולהגיע לרמה המקצועית הנדרשת. אבל למדנו מהר – זה לא הזמן לקחת דברים לאט".
לוחמי המילואים שהו לילות כימים אחד עם השני, כאשר לפני המלחמה היו כמעט זרים. "זה היה מעבר מאפס למאה", סא"ל (במיל') תום תיאר, "ראינו רק אחד את השני יותר משמונים ימים, ונוצרה ביננו אווירה משפחתית שתלווה אותי למשך כל המלחמה".
כעת מסתכמת הלחימה של גדוד 531, וללוחמים נחרטו בזיכרון חוויות רבות. "אני זוכר את הפעמים שהלוחמים הצלנו בשטח. היו הרבה אירועים שנקלענו למארבים מסוכנים, ובזכות זה שהפעלנו אש, השגנו שליטה על האירוע", סא"ל (במיל') תום, "את זה – אני לא אשכח לעולם".
