אחמד אבו לטיף מרהט, אב לילדה בת שנה, נלחם מתחילת המלחמה כדי להתגייס למילואים. באוקטובר הוא כתב פוסט מרגש על החיבור בארץ, על הגאווה להיות בדואי ששירת בצה"ל, על משלוחי האוכל לחיילים שעשה. וכל אותה העת ניסה להתגייס למילואים. כשהצליח – העלה תמונה שלו מחייך בגאווה לצד דגל מתנפנף.
"שלום, קוראים לי אחמד אבו לטיף, אבא למנסורה הקטנה, בת 11 חודשים. גר ברהט כל חיי ועובד כבר שנתיים במחלקת הביטחון של האוניברסיטה. ואני גאה להיות בדואי-ישראלי", כתב בפוסט שפורסם בדף הפייסבוק של אוניברסיטת בן גוריון שבנגב. "מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי וכולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה״ל כלוחם בגדס"ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים".
אבו לטיף הוסיף: "אני שמח כשיש לי הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לרהט ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל. אני שמח כשאני יכול לטייל בארץ עם חבריי ואני הכי שמח שהם לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי בערבית ומבקשים ממני לעזור להם".
"אני רוצה לספר על אירוע שקרה ב-9 באוקטובר. בשעה 20:00 נסעתי עם גיסי, קווין יוסף אלהזייל (עבד גם הוא 4 שנים באבטחת האוניברסיטה וכיום הוא כבאי מוערך), לחלק אוכל לחיילים בבית קמה, בדרך לא יכולנו לפספס את ניידות המשטרה ובמקביל קיבלנו הודעות על חדירת מחבלים באזור משמר הנגב, ליד רהט. בגלל שאנחנו חמושים ומאבטחים מקצועיים קפצנו לשם מייד וחברנו לכוחות המשטרה. עזרנו בסריקה לאיתור המחבלים, בהרגשת אדרנלין ושליחות מטורפת. זה המעט שיכולנו לעשות ונפלה בחלקנו הזכות לקחת חלק בשמירה על הבית. במהרה המחבלים אותרו וטופלו על ידי המשטרה".
"מאז פרוץ המלחמה שומעים הרבה על מעורבות האזרחים הערבים, לצערנו בין הנופלים יש חיילים בדואים ודרוזים, מוסלמים ונוצרים, שנפלו גיבורים בזמן ההגנה על המדינה, ואין דבר גדול מזה. הקהילה הבדואית אבלה על הקורבנות האזרחיים שנרצחו על לא עוול בכפם – יהודים, נוצרים או מוסלמים. ואני רוצה בהזדמנות זו לעורר את כל מי שקורא את זה!".
"כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות ביחד ומאוחדים. לצערי יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים, מנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים, להרוס את האמון. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות. באר שבע היא עיר מגוונת, בעיקר בקהילה הסטודנטיאלית. אני רואה כל יום באוניברסיטה סטודנטים וסטודנטיות עוזרים אחד לשנייה במעשים טובים ובזמן צרה, תמיד רואים את הבן אדם בצד השני. אנחנו חייבים לשמור על הביטחון הזה והרעות הזו! גם אני מקווה שבקרוב תחזרו לספסל הלימודים בתחושה של 100% ביטחון", חתם אבו לטיף.
ב"ה
באמת שזה מאד מרגש, ומה שאנחנו מאד זקוקים לו, הוא לדעת בעצמינו, ולהודיע לכולם כאן בארץ, שהמציאות הזו של מיעוטים שחשים חלק מן החברה זה בזכות טוב הלב, והקבלה שיש לנו בתור יהודים רחמנים בני רחמנים. אנחנו יודעים איך הרגשנו בלוב, בפולין, בכל מדינה- תמיד שנואים. מציאות כזו יכולה הלמשיך כאן בתנאי שידעו כולם שזו מדינה יהודית, ושאינם-יהודים מוכרחים לדעת שהם צריכים להיות בגדר "גר-תושב".
אמת ויציב!!!!!!!!!!!!!!
שטויות במיץ.
תשאלו מי שגר ליד האנשים האלו אם זה כזה פסטורלי וורוד כמו בפוסט
אל תהיה כפוי טובה כלפיו. הוא מסר נפש להגן על עם ישראל.
כפיות טובה – תכוה לא יהודית.