החטופה שפגשה את סינוואר במנהרה: "הוא היה יהיר, שאל אם מזהים אותו"

מרגלית מוזס, חטופה ששוחררה משבי חמאס, סיפרה לראשונה בראיון למהדורה המרכזית של חדשות 12 על החטיפה שלה, הפגישה עם יחיא סינוואר במנהרת הטרור של חמאס, ועל השחרור.

"ישבתי בממ"ד, סרגתי והתחלתי לשמוע יריות", היא נזכרת. "בסביבות 9:30 שמעתי את הזכוכית מתנפצת ואז הבנתי שגם אליי הגיעו. ראיתי בן אדם לבוש אזרחי עם רובה. החלטתי שאני יושבת רגועה. לא מראה פחד. אני יודעת קצת ערבית, אז אמרתי לו שהוא לא צריך לירות". היא ביקשה ממנו להחליף בגדים. בהמשך לקחה את מכונת הנשימה שלה, כובע ויצאה איתו יחד – והבינה שהיא בדרך לעזה.

"עברנו את הגבול", היא משחזרת. "את הדרך הכרתי היטב כי לפני 40 שנה היינו נוסעים להתרחץ בים בח'אן יונס. המונים היו משני הצדדים ומחאו כפיים. הכניסו אותי לחצר גדולה מאוד, שבה חיכה לי מישהו עם פנס והכניס אותי למנהרה". בשלב זה, הורידו לה את מכונת הנשימה ומשקפי הקריאה.

היא סיפרה כי הייתה במנהרה עם קבוצת מבוגרים, בלי מכונת נשימה, והיא לא הצליחה לישון במהלך כל התקופה. "מדי פעם הייתה לנו רעידת אדמה ושמענו את ה'בומים'. היו פעמים שאמרו לנו שנקום כי יש חיילים וצריך ללכת".

את מנהיג חמאס יחיא סינוואר היא פגשה במנהרה כבר ביום השני. "איך אפשר שלא לזהות את הגמד הזה?", נזכרה. "הוא בא עם חבורה של אנשים ושאל אם אנחנו יודעים מי הוא. אמרתי לו: 'כן, אתה יחיא סינוואר'. הוא השיב 'נכון', והבטיח שיטפלו בהם וידאגו להם לאוכל".

"הוא היה מאוד יהיר", היא מתארת. "האמנתי לו ואני חשבתי שתוך שבועיים כולנו נצא בחזרה. לא תיארתי לעצמי שנהיה שם כל כך הרבה זמן". ועדיין היא לא מפסיקה לחשוב על החטופים שנותרו מאחור, בהם גם גדי מוזס, בעלה לשעבר, שנמצא בשבי כבר 130 ימים.

"קחו את הדברים שלכם, אתם הולכים", היא נזכרת שאמרו לה בבוקר השחרור. "הלכנו הרבה זמן. שעה וחצי חיכינו לצלב האדום, אבל איך שעברתי את הגבול, הרגשתי טוב מאוד". עוד סיפרה כי בהתחלה, כששבה לארץ, סירבה לשמוע על הטבח בניר עוז: "זה כעס בלתי ייאמן".

על השאלה אם החטיפה שינתה את עמדתה הפוליטית כמצביעת מרצ, השיבה: "להפך, הדעות שלי לא משתנות. הממשלה והיושבים בה, המפלגות השונות, הם מעדיפים את המלחמות ולא את האנשים. אני מאמינה שאם תהיה להם מדינה משלהם, החלק של החמאס קצת יירגע".