הכתב הצבאי מפרסם: חמש הערות על סיום התמרון ברצועת עזה

הכתב הצבאי הבכיר של גלי צה"ל, דורון קדוש, פרסם היום (ראשון) חמש הערות על סיום התמרון בדרום הרצועה ויציאת הכוחות מחאן יונס, זאת ברקע הביקורת הציבורית הנרחבת והתמיהות הרבות סביב המהלך הדרמטי.

5 ההערות

1. קודם כל – זה היה צפוי. צה"ל עוד מתחילת המלחמה אמר שהתמרון הקרקעי במתכונת הרחבה שלו יימשך חודשים ספורים, ולאחר מכן במשך כשנה נוספת יהיה מעבר למתכונת של פשיטות ומבצעים ממוקדים. יתרה מזאת, התמרון בחאן יונס נמשך 4 חודשים שלמים, הרבה יותר ממה שנמשך התמרון בצפון הרצועה – פחות מחודשיים. צה"ל התעכב בלחימה בחאן יונס על פני פרק זמן ממושך מהצפוי, בעיקר בשל המורכבות של לחימה בתת קרקע שהתגלה בחאן יונס בהיקפי ענק.

2. באוגדה 98 שיצאה מחאן יונס יש חטיבות שנלחמות ברצף כבר חודשים רבים כמעט ללא הפסקה – חטיבת גבעתי היא הבולטת שבהן, שנמצאת בעזה מהיום הראשון של התמרון, אבל גם חטיבה 7 וחטיבת הקומנדו כמעט לא קיבלו מנוחה. כוח אדם לוחם הוא לא משאב בלתי נגמר ובלתי שחיק, וזה נכון כמובן גם על כלי הרק"ם הכבדים – טנקים ונגמ"שים שלא עצרו את הזחלים כבר 5 חודשים ברצף, וגם להם דרושים כמה ימים של טיפול ואחזקה.

3. ועדיין – התמרון הסתיים רשמית, אבל מבלי שכל חטיבות וגדודי חמאס פורקו. נותרו שתי חטיבות (מחנות המרכז ורפיח) ו-6 גדודי חמאס מתפקדים. צה"ל רחוק מלהשלים את המשימה, ונראה שיידרשו לו עוד חודשים ארוכים לכך. התכניות המבצעיות לרפיח אושרו כבר מזמן, הבעיה – כל עוד יש כוחות שפועלים בחאן יונס, אין לאן לפנות את התושבים מרפיח. עכשיו, כשהכוחות יצאו מחאן יונס – אפשר להעריך שנתחיל לראות יציאה של עזתים צפונה מרפיח הצפופה – אל חאן יונס ההרוסה, ואולי גם עוד יותר צפונה, למחנות המרכז. זה יכול לקרות באופן טבעי, כי כעת אין מי שימנע מהם לעשות זאת, וזה יכול לקרות בעידודו של צה"ל כמהלך פינוי מאורגן שישראל מתכננת כבר תקופה ארוכה.

4. הרמטכ"ל הלוי אמר בשבוע שעבר, שבלי לייצר לחץ צבאי חזק יותר – אי אפשר יהיה להביא להסכם לשחרור חטופים. בדיוק בימים שבהם מנסים להתניע מחדש את המו"מ – נדרש לשאול את השאלה כיצד צה"ל תורם בימים אלה למאמץ הזה ולוחץ צבאית חזק יותר. כרגע לפחות (דגש על כרגע) – הלחץ הצבאי פשוט לא קיים. מה יקרה בימים הקרובים – נצטרך להמתין.

5. הנקודה הכי משמעותית בעיניי: העובדה שצה"ל יצא מחאן יונס מלמדת שזה מאתגר גם להכין כוחות לקראת המשך הלחימה, וגם לנהל במקביל מבצעים ולחימה ברצועה. זה ניהול עדין של הסד"כ שדורש הכרעות לא פשוטות מצמרת הצבא, במשאבים הקיימים. יש כאן 5 מתחים ואילוצים שצריך לאזן ולנהג ביניהם: גם לשחרר כמה שיותר מילואימניקים הביתה, גם להחזיק היקף כוחות גדול בצפון שערוך לכל תרחיש, גם להחזיק סד"כ משמעותי ביו"ש מול האיומים שם, גם להילחם בעזה ולייצר לחץ צבאי משמעותי וגם להכין כוחות למשימות הבאות. זה מזכיר לי דברים שאמר לפני 3 שנים סגן הרמטכ"ל היוצא דאז, האלוף אייל זמיר, שהתריע: "צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ המינימלי מול איומים מורכבים מאלה שחווינו בשנים האחרונות". אמר וצדק.