הרמטכ”ל: “אני נושא באחריות לכך שצה”ל כשל במשימתו. מבין היטב את המשמעות”

הרמטכ”ל הרצי הלוי נאם היום בטקס בכותל המערבי לציון יום הזיכרון. בדבריו התייחס לאחריות המוטלת על כתפיו לשלום הלוחמים ואמר: “ביום בו מקבל עליו אדם את עול הפיקוד בצבא ההגנה לישראל, הוא עומס על כתפיו אחריות ומתחייב לגבורה. את פקודיו הוא מלמד את מעשה המלחמה ואת רזי המקצוע הצבאי. הוא חונך אותם לערכים, למקצועיות, לנחישות, ליוזמה— ולדבקות במשימה. הוא מעביר אליהם את מורשת קודמיהם, גיבורי מלחמות ישראל, ומעצב אותם לאור גבורתם. הוא הולך בראשם, ונושא כל העת באחריות לחייהם; זוהי אחריותו לחיים. ביום נופלם, הוא מתייצב בפני משפחותיהם, ועל כתפיו אותה האחריות, אשר איננה חולפת לעולם. האחריות הזו חרותה על פניהם של המפקדים הלוחמים, ואני רואה אותה בכל פעם שאני פוגש אותם”.

“ביום זה אנו מרכינים ראש לזכרם של אלה שלחמו לפנינו ואיתנו במלחמות על תקומת ישראל ועל חירות העם, וחירפו נפשם בקרב נוכח פני אויב; אנו זוכרים את אלה שקיפחו את חייהם בתאונות, ואת אלה שלא יכלו לחולי הגוף או לסערת הנפש”.

הרצי הלוי התחייב להמשיך במאמצים להחזרת החטופים: “בזוכרנו את השורות החסרות, אנו נשבעים לעמוד לצד פצועינו – בגוף ובנפש; אנו נשבעים לעשות הכל לאיתור נעדרינו ולהשבתם לארצם; אנו נשבעים לא לשכוח את חטופינו – נשים, גברים, ילדים וזקנים, אזרחים וחיילים – ולא לזנוח את חובתנו העמוקה להשיבם הביתה במהרה”.

הרמטכ”ל לקח שוב אחריות על המחדל הגדול שאירע במשמרת שלו ותחת פיקודו ואמר: “כמפקד צבא ההגנה לישראל במלחמה, אני נושא באחריות לכך שצה”ל כשל במשימתו להגן על אזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. את משקלה על כתפיי אני חש בכל יום, ובליבי אני מבין היטב את משמעותה”.

“אני מרכין ראש לזכרם של האזרחים שלא הספקנו להציל, של עמיתינו חברי כיתות הכוננות וכוחות הביטחון, ושל חללי צה”ל, גברים ונשים במילואים ובסדיר, שנפלו בקרבות מאז פרוץ המלחמה ועד היום. הם היו לוחמים ולוחמות, שנשאו במלוא האחריות למשימות הביטחון וההגנה, התעלו אל גודל השעה, והסתערו מבלי לחכות לפקודה. הן היו חיילות, שדבקו במשמרתן ולא נטשוה לנוכח פני הרוע המתקדם לעברן”.

הרמטכ”ל שיבח את כל הלוחמים שנלחמו בחמאס במסירות נפש ביום שמחת תורה ואמר: “בימים ארוכים של לחימה קשה ונועזת, בין ריכוזי אויב, מעל הקרקע ומתחתיה, התייצבו כולם באומץ מול הסכנה, ויכלו לה. אנו חבים חוב שאין לו סוף למי שפסעו במשעול הצר המפריד בין קדושת החיים למסירות הנפש. הם ראו עצמם כמי שבם, לבדם, תלוי גורל המערכה כולה. הם לא חיפשו תהילה לעצמם, זולת מבוקשם להיות מגן לעמם”.

הלוי פנה למשפחות השכולות ואמר: “בני המשפחות היקרים, ביום בו מאבד מפקד אחד מחייליו, הופכת אחריותו לחיי פקודיו למחויבות נצח למורשתו, ולאוהביו שנותרו אחריו. אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. אני נושא איתי בכל יום את זכר הנופלים, ואני אחראי לענות לכם על השאלות הנוקבות המדירות שינה מעיניכם”.

על אף הדשדוש במלחמה בעזה הלוי התחייב לסיים את המשימה: “במלחמה הזאת אנחנו נחושים להשלים את המשימה, הגם שאנחנו מבינים את המחיר. כל עוד אויבינו קמים עלינו, נעמוד על המשמר, נהיה נכונים ודרוכים, נגיב בעוצמה לכל ניסיון לפגוע בנו, ונשכים להכות בקם להורגנו”.