נועה ארגמני שחולצה משבי חמאס בפעולה משותפת לימ"מ, שב"כ וצה"ל, דיברה היום לראשונה ושיתפה במה שהעסיק אותה הכי הרבה בשבי החמאס בעזה.
"בתור ילדה יחידה להורים שלי, ולאמא שחולה במחלה סופנית, הדבר שהכי העסיק אותי בשבי זו הדאגה להורים שלי".
עוד אמרה נועה: "זו זכות גדולה להיות פה אחרי 246 יום בשבי חמאס. זו זכות גדולה להיות לצד אמא שלי אחרי 8 חודשים של אי ודאות. זו זכות גדולה לראות את ההורים שלי מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים".
"אני רוצה להודות לכוחות הביטחון ולצבא שלנו – לחיילים, לאנשי המילואים, לכוחות המיוחדים ולכל מי שלקח חלק במבצע החילוץ וסיכן את חייו על מנת שאוכל לחזור הביתה", אמרה והוסיפה: "אני משתתפת בצער משפחתו של ארנון זמורה שנפל בעת מבצע החילוץ. הוא גיבור ישראל ובזכותו אנחנו כאן".
"תודה ענקית למשפחה ולחברים ולכל מי שהשמיע את הקול שלנו בזמן שלא יכולנו לדבר. תודה לכל האנשים הנפלאים שתמכו במשפחה שלי בזמנים הקשים. תודה לכל מי שתרם, שהתפלל ושנתן מעצמו בתקופה האחרונה הזאת. מאוד מרגש לחזור הביתה ולשמוע על כל האנשים הטובים שעזרו ותמכו".
"אנצל את המעמד הזה בשביל להזכיר שיש עוד 120 חטופות וחטופים בשבי חמאס, וביניהם אבינתן אור, בן זוגי ממנו הופרדתי ברגע החטיפה. אמנם אני נמצאת בבית עכשיו, אך אי אפשר לשכוח את אלה שעד היום נמצאים בשבי חמאס. צריך לעשות הכל על מנת להחזיר אותם הביתה", אמרה.
את מילותיה בחרה לחתום במסר של אחדות ואמרה: "אני מאחלת לכולנו ימים שקטים יותר. שנהיה מוקפים במשפחה, בחברים, באנשים טובים ובעיקר שנדע לאהוב ולא לשנוא".
חבל שלומדים להעריך רק מתי שיש חסר… ודי לחכימה…