החטופה ששוחררה חושפת: "השב"כ פנה אלי שאצייר את המנהרות. סיפרתי הכל"

אחת החטופות ששוחררו בעסקת החטופים הראשונה סיפרה הבוקר על חוויותיה בשבי חמאס. עדינה משה, התראיינה הבוקר לאילנה דיין בגלי צה"ל כי בזמן שהייתה במנהרות חמאס ברצועת עזה ראתה את ירדן ביבס האבא של התאומים ביבס, ואת עופר קלדרון כלואים בתוך מכלאות.

עדינה שוחררה משבי חמאס בעסקה הראשונה לאחר 49 ימים בעזה. הבוקר היא משחזרת את שראתה במנהרה של חמאס בעזה. "היה חשוך לגמרי", היא מתארת. "ראיתי את עופר קלדרון וירדן ביבס בתוך מכלאות. שאלתי 'למה אתם במכלאה', הם אמרו שהם לא יודעים. כששאלתי אם התעמתו עם חמאס, הסתבר שכן", סיפרה.

"נתתי לזה יומיים ופניתי למפקד של הכיתה ששמרה עלינו. אמרתי לו ששמעתי קולות בעברית, אמרתי לו 'הם מניר עוז'. הוא אמר לי 'איך את יודעת?'. אמרתי לו שיביא אותם להיות איתנו, ואחרי יומיים הוא הביא את שניהם אלינו לשעה. ואז החזיר אותם בחזרה למכלאה. למחרת הביא אותם עוד פעם לשעתיים".

עדינה נשאלה האם ירדן ידע על חטיפתם של שירי, כפיר ואריאל היא ענתה: "הוא ידע להגיד לנו שהוא יצא אל החמאסניקים מהממ"ד. לא נשאר בממ"ד. שירי והילדים נשארו בממ"ד. הוא אמר 'אני מאוד מקווה שלא נכנסו אליהם כי כל המחבלים שהיו אצלי בבית תפסו אותי והובילו אותי למקום המפגש בקיבוץ, משם לקחו לחאן יונס'. כך הוא האמין הרבה זמן. בשלב מסוים הלכתי לברר עם החמאס אם שירי והילדים נמצאים עם חמאס. אמר לי שייקח זמן לברר. יצרתי מההתחלה יחסים טובים והוגנים עם חמאס. הבנתי שזה יעשה לנו טוב".

בדבריה התייחסה לאמירתו של החטוף חיים פרי שנרצח על ידי חמאס במנהרות ואמר: "יקח מינימום שנתיים עד שישחררו אותנו – זה ביבי, אנחנו שמאלנים". ""אמרתי לו 'מה קרה לך, מאיפה הפסימיות הזאת? כולנו ישראלים ואני בכלל לא שמאלנית'. בכלל לא האמנתי לו", אמרה.

בהמשך הראיון טענה כי "אין לי מדינה, ראש ממשלה או דגל. אני לא יכולה לראות את הדגל והאנשים שסוגדים לו – אני הייתי כזאת, בכל יום עצמאות היו אצלי דגלונים – ואיפה הדגל הזה היה? האמונה שלי בו הייתה נאיביות?"

"עם שחרורי מהשבי, עוד למחרת בבוקר מיד, הגיעה אליי תחקירנית של השב"כ לשאול אותי כמה שאלות. הרבה הם לא ידעו על המנהרות. שום דבר. והיא ביקשה שאספר לה איך המנהרות נראות. וזה פעם ראשונה שאני אומרת את זה בפומבי".

"אמרתי מה זאת אומרת להראות? זה לא דבר נראה אלא מורגש. והיא אמרה 'תספרי לי את ההרגשה'. סיפרתי לה שזה מבוך אחד ענק וגדול שנמצא מתחת לאדמה של כל הרצועה. היא לא כל כך הבינה. אמרתי לה 'זה לא מנהרה. זה ערוצים. כל מיני'".

"כשהשתחררתי מבית החולים היא שלחה אליי מהנדסת של השב"כ. והמהנדסת ביקשה שאצייר איך המנהרות נראות. אתם מבינים? אני מקווה שכן. אמרתי 'אני לא ציירת. אני יכולה לתאר במילים'. והיא אמרה 'לא. מאוד חשוב לי לדעת את המבנה'. ניסיתי לצייר לה. וזה דבר אינסופי. כולל דברים שלא היה עולה בדעתו של אף אחד שהם קיימים. סיפרתי לה הכל. קווי הטלפון. קווי החשמל. קווי המלכוד. הכל. את המכלאות".