עיתונאי הארץ חיים לוינסון פרסם פוסט חריג ברשת X שבו הוא תוקף מערכת אכיפת החוק והשב"כ בעקבות מעצרו של דובר ראש הממשלה, אלי פלדשטיין. הפוסט מפתיע מאחר ולוינסון ידוע בדעותיו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והימין.
הפוסט המלא
ככל שעובר הזמן פרשת פלדשטיין והדלפה מתבררת כפרשה מנופחת מעבר לכל פרופורציה. מערכת חשאית שרואה עצמה ואין בלתה כ"בטחון המדינה" יוצאת מכליה על אירוע של סדר משמעת ומנהל. ומערכת המשפט, שאמורה לפקח על מערכת הבטחון, מתרפסת ונכנעת מבלי להפעיל ביקורת שיפוטית כמו שצריך. אקדים ואומר: חלק מהבעיה בדור שלנו, בגלל שרמת המוסר של אנשים כל כך נמוכה, יש לנו ציפייה לפלילזציה של בעיות מוסריות. זה לא הפתרון.
ההתנהלות של נתניהו בסוגיית החטופים היא חרפה. הוא גמר אומר לתת להם למות בעזה. זה לא מעניין אותו בכלל. כל חטוף שמת, פחות טרחה עבורו. כשעם ישראל כאב את רצח ששת החטופים באוגוסט, הוא היה עסוק בספין הפוליטי שלו. אבל זה עניין מוסרי. לא עניין פלילי.
זכותו של ראש הממשלה לפעול להשארת החטופים בעזה. זכותי לאחל לו את כל הרע שבעולם. אבל אנחנו עכשיו בתוך הפעלת אחת הסמכויות הקיצוניות של המדינה – שלילת חירות של אדם. יש לי ידיעה מסוימת ואסורה בפרסום למה דווקא הדלפת המסמך הזה הקפיצה את כל מערכות בטחון המידע של הצבא. טוב שחקרו. טוב שמצאו את מקור הדליפה, וטוב שיעיפו את הנגד מצה"ל.
לצה"ל יש רשויות חקירה משלו, ועבירות צבאיות מתאימות, איזוטריות, למקרים מסוג זה. פה עירבו את המשטרה החשאית. על מה? אני מאמין שאנשי השב"כ מאמינים שמדובר בפשע חמור נגד בטחון המדינה. אבל הם אנשים שחיים בצל, ולעיתים סובלים מראיית מנהרה.
לא כל דבר זה סוף בטחון המדינה. גם אם יש נזק מסויים – וכנראה יש נזק מסויים – זה לא אומר שהשמיים קרסו. זה לא מרגל איראני שהעביר סודות אטום. זה כמה אנשים עם שיקול דעת לקוי. גם הנגד, וגם פלדשטיין, פועלים בתוך קונטקסט. הקונטקסט מאז המלחמה שיש שטף של הדלפות. בעיתונות התפרסמו מסמכים רבים מתוכנית חומת יריחו ותכתובות פנימיות מאמ"ן דברים שבשגרה הם כמעט בלתי ניתנים להשגה. ככה זה מלחמה. הקערה מבעבעת.
לשב"כ ניתנו כלים מאוד דרקוניים להגנה על בטחון המדינה. על הכלים האלה אמור להיות פיקוח, שהם למטרות נכונות. לצערי, הפיקוח לוקה בחסר. לא היועמשית ובעיקר לא השופטים. תזכורת היסטורית: ענת קם, שהדליפה מסמכים רבים לא הייתה במעצר דקה אחת. בכל תקופת חקירתה ומשפטה היא הייתה במעצר בית.
השירות חוקר את התשתית הזאת כאילו מצא מרגלים איראניים בתוך צה"ל, ולא אנשים חסרי אחריות. הכלי של מניעת מפגש, הרציונל שלו, הוא שפעילי טרור או ריגול הם אנשים שמתורגלים בחקירות ומתכוננים נפשית ואידאולוגית לחקירה נוקבת. לכן צריך להגביר עליהם לחץ ולבודד אותם. לא חושב שפלדשטיין הוא המקרה. לא היה שום הצדקה למניעת מפגש, לא שלו, לא של הנגד, לא של אף אחד אחר. אם הם לא ריגלו עבור החמאס, זה פשוט לא כוונת המחוקק.
הקלות שבה מקבלים הארכות מעצר, צווי מניעת מפגש, מצערת. שופטים משמשים כחותמת גומי של רשויות הבטחון. מפחדים לגדוע חקירות ולשלוח אנשים הביתה. השופטים נתלים ב"פיקוח על החקירה" ובקיצור ימי מעצר כאילו הם עצמאיים. זה בלוף. מבקשים 7 ימים כדי לקבל חמש וכולם מרוצים.
חיסול השופטים האקטיבסטים כדוגמת אהרון ברק הביאו שופטים כנועים וצייתנים שלא ממלאים נאמנה את תפקידם על שמירת זכויות אדם וזכויות הנחקרים. מחכה ליום שנראה מה כתבו לשופטים בצו על מניעת המפגש. מה הייתה ההצדקה לאירוע המטורלל הזה? ואל תדאגו. זה לא שהשופטים שיריב לוין רוצה למנות הם עצמאיים יותר. להיפך. סמרטוטים יותר.
אם מוציאים את כל האוויר החם מהפרשה, בסוף יש הדלפה לעיתון זר של מידע לא הכי מעניין עלי אדמות, שנעטף בהמון פרשנויות שהמוטיבציה שלהם היא האכזריות הפוליטית של נתניהו. שלכל היותר, עבירה קלה. אני חושב שפליליזציה של רשלנויות היא טעות, והיא לא יושבת על היסוד הפילוסופי של המשפט הפלילי והמטרות החברתיות אותם הוא בא לשרת. אפשר לטעון, שהעובדה שרונן בר לא הקפיץ את כל הצבא עם קבלת המידע המודיעני בשישי באוקטובר, היא לכל הפחות גרימת מוות ברשלנות.
צודק במאה אחוז.
כואב לי לציין "מעניין" כשמדובר בכתב "הארץ" (על מה אבדה- הארץ) אבל אם הוא אומר אמת הפעם צריך לציין לשבח.