תחקיר ה"ניו יורק טיימס" חושף כיצד ישראל חדרה לאורך השנים לתוך הארגון חיזבאללה ועקבה מקרוב אחר מפקדיו: חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, מעולם לא האמין שישראל תעז לחסל אותו. למרות שבסוף ספטמבר עבר להתגורר בבונקר בעומק 12 מטרים מתחת לאדמה, הוא התעלם מאזהרות עוזריו להגביר את אמצעי הביטחון סביבו.
על פי מידע מודיעיני ישראלי שהועבר למדינות המערב, נסראללה היה משוכנע שישראל אינה מעוניינת בעימות צבאי מקיף. מה שהוא לא ידע הוא שסוכנויות המודיעין הישראליות עקבו אחר כל צעד שלו במשך שנים, כחלק ממאמץ מודיעיני שיטתי שנמשך שני עשורים.
המסע המודיעיני המורכב החל אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006, שהסתיימה ללא הכרעה מבחינת ישראל. כבר אז הונחו היסודות לפעילות העתידית: באחד המבצעים המשמעותיים, ישראל הצליחה להחדיר מכשירי מעקב לטילי פג'ר של חיזבאללה. מידע זה, שהועבר גם לארצות הברית, חשף מיקומים של אמצעי לחימה שהוסתרו במתקנים צבאיים חשאיים, מחסנים אזרחיים ובתי מגורים. בעקבות זאת, חיל האוויר הישראלי הצליח להשמיד את מערך הטילים במהלך המלחמה.
עשרה גורמים בכירים, ישראלים ואמריקאים, חשפו בפני ה"טיימס" כיצד המוסד הרחיב את רשת הסוכנים שלו בתוך חיזבאללה במקביל להתעצמות הארגון. המוסד גייס אנשים שהיו מעורבים בהקמת תשתיות חיזבאללה, והם סיפקו מידע מדויק על מיקומי בסיסים ומתקנים. מידע זה הועבר לאגף המודיעין (אמ"ן) שעקב אחר הפעילות במתקנים אלה. ישראל נהגה לשתף את המידע המודיעיני עם ארצות הברית ובעלות בריתה באירופה.
נקודת מפנה משמעותית התרחשה ב-2012, כאשר יחידה 8200 השיגה מידע מקיף על מיקומי מנהיגי חיזבאללה, מקלטיהם ומערך הטילים של הארגון. חמישה בכירים במודיעין האמריקאי והאירופי אישרו כי הישג זה חיזק את הביטחון בקרב קהילת המודיעין הישראלית ביכולתה לנטרל את חיזבאללה במקרה של מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראניים.
באותה תקופה, במהלך ביקור של בנימין נתניהו במטה יחידה 8200 בתל אביב, הדגים מפקד היחידה את היקף המידע שנאסף על חיזבאללה באמצעות הדפסת כל החומר. "עכשיו אתה יכול לתקוף את איראן", אמר המפקד לנתניהו, בהתכוונו לכך שישראל מסוגלת למנוע תגובת נקמה מצד חיזבאללה.
התפתחות דרמטית נוספת חלה בהיקף המטרות שזוהו. בכיר ביטחוני ישראלי חשף כי בסוף מלחמת לבנון השנייה ב-2006 היו לישראל כ-200 "תיקי יעד" הכוללים מנהיגים, פעילים, מחסני נשק ומיקומי טילים של חיזבאללה. עד המבצע הנרחב בספטמבר 2023, מספר זה גדל ל-30 אלף מטרות.
במקביל לאיסוף המודיעין, ישראל פיתחה תכניות מתוחכמות לחבל בארגון מבפנים. מבצע משותף של המוסד ואמ"ן, במיוחד יחידה 8200, כלל פיתוח מכשירים ממולכדים שכונו "כפתורים". מהנדסים ישראלים פיתחו שיטה להטמנת חומר נפץ מסוג PETN בסוללות של מכשירים אלקטרוניים. המוסד הקים רשת של חברות קש שמכרו ציוד צבאי ומכשירי תקשורת לחיזבאללה במשך כמעט עשור.
הזדמנות משמעותית נקרתה ב-2014 כאשר חברת iCOM היפנית הפסיקה לייצר את מכשיר הקשר הפופולרי IC-V82. ישראל ניצלה את המצב וייצרה העתקים של המכשיר עם סוללות ממולכדות. בין 2015 ל-2023, יותר מ-15,000 מכשירים כאלה הועברו לחיזבאללה.
ב-2018 הציעה קצינת מודיעין במוסד תכנית להחדרת חומרי נפץ לביפרים. התכנית נדחתה תחילה בשל השימוש המוגבל של חיזבאללה במכשירים אלה, אך כאשר הארגון הגביר את השימוש בביפרים בעקבות חששות מפריצה לטלפונים חכמים, התכנית הוחייתה.
המוסד הקים חברות קש בבודפשט ובסופיה תחת שמות בדויים, וייצר ביפרים מזויפים בהתבסס על המותג הטייוואני "גולד אפולו". במרץ 2023, נתניהו בחן אישית את עמידות הביפרים כשהשליך אחד מהם על קיר משרדו. הביפר שרד את המבחן, והמשלוח הראשון נשלח לחיזבאללה בסתיו 2023.
המבצע נתקל באתגרים כאשר טכנאי של חיזבאללה החל לחשוד במכשירים. ישראל הגיבה במהירות וחיסלה אותו בתקיפה אווירית. ב-11 בספטמבר 2023 התגברו החששות כי המבצע עומד להיחשף, וב-16 בספטמבר נערך דיון דחוף בראשות נתניהו. למרות התנגדות מצד חלק מהבכירים שחששו מתגובת נגד של חיזבאללה ואיראן, הוחלט להפעיל את המטענים. למחרת, ב-15:30, הופעלו אלפי הביפרים הממולכדים בו-זמנית.
בעקבות המבצע נחשף סוכן המוסד רינסון ז'וסה, שהיה בכנס בבוסטון. ישראל פעלה בחשאי מול ממשל ביידן כדי לאפשר את יציאתו מארה"ב מבלי שיוחזר לנורבגיה לחקירה. מקום הימצאו הנוכחי מתואר כ"מקום בטוח".במקביל, במשך כמעט שנה, ערכו אמ"ן, יחידה 8200 וחיל האוויר כ-40 תרגילי סימולציה של תרחישי חיסול נסראללה ובכירים אחרים בחיזבאללה. המטרה הייתה לפתח יכולת לתקוף מספר מטרות בו-זמנית, גם כשהן במיקומים שונים.
ב-26 בספטמבר, כמה שעות לפני שנתניהו אמור לטוס לניו יורק לעצרת הכללית של האו"ם, התכנס ראש הממשלה עם יועציו המדיניים, המודיעיניים והצבאיים הבכירים כדי לדון באישור החיסול. הם גם היו צריכים להחליט אם לספר לאמריקנים מראש. נתניהו ויועצים בכירים נוספים התנגדו לכך שישראל תודיע לממשל ביידן על החיסול, שכן הם האמינו שהאמריקנים ילחצו עליה לא לבצע זאת, אבל שלמרות זאת – ארה"ב תבוא להגנתה במקרה שאיראן תנקום על החיסול. הם סיכמו לשמור את האמריקנים באפלה.
