במהלך הלווייתו של עודד ליפשיץ, מי שהיה מחלוצי קיבוץ ניר עוז, שורדת השבי יוכבד ליפשיץ, רעייתו, פירטה את עוצמת הכאב והזעזוע בעקבות חטיפת בעלה ומותו בשבי. היא תיארה את המכה הקשה שנחתה עליהם, לאחר שעמלו במשך שנים למען צדק חברתי ושלום, והוסיפה: "החטף שלנו ושפיחתו מערערים אותי. החטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני". יוכבד לא ויתרה, והדגישה את הצורך בהחזרת כל החטופים, מבלי להתייאש.
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא הספד מרגש, בו הודה כי לא הייתה הגנה מספקת על ניר עוז ביום ה-7 באוקטובר, והביע צער עמוק בפני משפחת ליפשיץ וקהילת ניר עוז. הרצוג הביע תחושת אשמה על כך שלא היה מענה מיידי במהלך המתקפה הקשה, והוסיף כי יש להקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת המחדל.
אני ניצב כאן, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל – אני מבקש ממך – עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך – ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום. סליחה.
את הסליחה הזאת אני מבקש בהכנעה גם מכם – חברות וחברי קיבוץ ניר עוז האמיצים והאצילים. כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך.
בהמשך, הרצוג שיבח את רוחם של אנשי ניר עוז, וציין את עוז רוחם בימי המילחמה. "מעדויות החטופים ששבו – בהם אלה שעימנו כאן היום – ברור מעל לכל ספק: כל אחד מהחטופים – הוא מקרה הומניטרי. עבור כולנו כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, אבל עבורכם הם הרבה מעבר לכך: אלה משפחותיכם, חבריכם, האנשים האהובים שגדלתם לצידם. אני מתחייב בפניכם: לא אנוח ולא אשקוט, עד שהם יחזרו הביתה. כולם. עד האחרון שבהם. החיים לשיקום ולביתם, והחללים לקבר ישראל.
גם חברי קיבוץ ניר עוז, שהזינו ופירנסו במשך כל השנים את הקונספציה צריך לבקש סליחה מעם ישראל!