ההפגנות הסוערות בעזה? "ייתכן שהכל הטעייה וחמאס מעורב"

יומיים לאחר פרוץ ההפגנות חסרות התקדים ברצועת עזה, שבהן מאות תושבים יצאו למחות נגד שלטון חמאס, ממשיכות להתעורר שאלות רבות באשר לאופי המחאה, משמעותה והשלכותיה האפשריות. בראיון ל"מעריב" שפורסם השבוע, הציג אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, תובנות מפוכחות שמטילות ספק במשמעות האמיתית של המחאה.

"מימוש המחאה בהיקף ובעוצמה כאלה הפתיע גם אותי," אמר עופר בראיון, אך מיד סייג את התלהבותו כשהעלה את האפשרות ש"הכל הטעייה אחת גדולה שחמאס מעורב בה מראש או ימצא דרך להשתלב בה."

בדיקה מעמיקה של המצב מגלה תמונה מורכבת יותר מזו שנראית במבט ראשון. לפי מקורות פלסטיניים, המפגינים אינם מונעים בהכרח מהתנגדות אידיאולוגית לחמאס, אלא מדאגה קיומית נוכח האפשרות לפינוי נוסף והחשש שחמאס יסכן את חייהם במאבק נגד פינוי זה.

"ברור לכל מי שמקשיב לתוכן הקריאות שהמפגינים הם לא חובבי ציון," הדגיש עופר בראיון, וציטט מוכתר מבית לאהיה שאמר: "איננו מתנגדים לחמאס עצמו, אלא לשלטונו." אמירה זו מחדדת את ההבדל בין התנגדות לשלטון המעשי של חמאס לבין דחיית האידיאולוגיה שלו.

בינתיים, מסרים סותרים מגיעים מהנהגת חמאס. מחד, דובר חמאס, עבד א-לטיף אלקאנוע, הצהיר כי הארגון "אינו מעוניין להיות חלק מסידורי ניהול הרצועה" ו"מוכן להסכים להקמת ועדה חברתית לניהול הרצועה" שבה חמאס לא ייקח חלק. מאידך, עופר מזכיר שלחמאס "הייתה ונשארה מטרה אחת ארוכת טווח: חיסול מדינת ישראל."

"עצם העובדה שתושבים מעזים לצאת לרחובות, למרות שליטתו הברוטלית של חמאס, היא התפתחות חשובה מאוד," אמר עופר, אך הזהיר כי ייתכן שהמחאה "תדוכא ביד ברזל" או אף תנוצל על ידי חמאס עצמו.

נכון לעכשיו, מוקדם לקבוע האם מדובר בנקודת מפנה אמיתית או בתופעה חולפת. מה שברור הוא שהמצב ההומניטרי הקשה ברצועה, לצד המשך הלחימה, ממשיכים לייצר מציאות נפיצה ובלתי יציבה שהשלכותיה ימשיכו להשפיע על כל הצדדים המעורבים בסכסוך.