פער קיצוני בין השופטים; המחוזי קיבל את הערר והאריך את המעצר

אחרי שהשופט מנחם מזרחי הורה לשחרר את יונתן אוריך ממעצר והבהיר למשטרה כי מעצרו בוצע בחוסר סמכות, המשטרה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי לאחר שקיבלה צו עיכוב ביצוע מהשופט מזרחי והצליחה להביא להארכת מעצרו עד ליום שני.

שופט בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, עמית מיכלס, קיבל אתמול (חמישי) את ערר המדינה והורה על המשך מעצרו של יונתן אוריך, ובמקביל הורה כי אלי פלדשטיין ישוחרר ממעצר הבית בו היה נתון.

בהחלטתו קבע השופט מיכלס כי "חומרי החקירה שנאספו עד היום מבססים עילת מעצר מובהקת של מסוכנות נגד השניים, כאשר לאור תפקידו ומעמדו של משיב 2 (אוריך) בלשכת רוה"מ, המסוכנות הנשקפת ממנו מובהקת יותר".

לפי ההחלטה, "מדובר במי שקיים לגביהם חשד סביר לכך שקיבלו כסף רב עבור שירותים שונים ממדינת קטאר, כל זאת בתקופה בה עבדו בלשכת ראש הממשלה, אולי הלשכה הרגישה ביותר במדינת ישראל".

במהלך הדיון נחשף כי אוריך, ששוחרר למעצר בית ב-7.4.25, נלקח לחקירה אתמול ונעצר מחדש בשעות הלילה המאוחרות. עורכי דינו של אוריך, עו"ד עמית חדד ועו"ד נועה מילשטיין, מחו על אופן המעצר וטענו שלא היתה הצדקה למעצר מחדש.

"אני ביקשתי לטעון היום כי מה שקרה למעשה אתמול היה בעיני מזעזע. היום בית המשפט מנהל כביכול דיון במעצר רגיל, אתמול לראשונה נעצר אוריך… זה מקרה יוצא דופן שלא נתקלנו בו בעבר", אמרה עו"ד מילשטיין בדיון.

מנגד, טענה המדינה כי בחומרי החקירה האחרונים עלה חשד משמעותי לשיבוש, וכי "לאור החומרה של הנסיבות החדשות ולאור הפעולות המתבקשות, זה חייב להתבצע כאשר הוא במעצר".

השופט מיכלס החליט להאריך את מעצרו של אוריך עד ליום שני (12.5.2025), בעוד שפלדשטיין ישוחרר ממעצר הבית אך יישאר תחת "מעצר אדם" – כלומר, יוכל להתהלך מחוץ לביתו בפיקוח אנושי של אחד המפקחים שאושרו למשך 30 יום, בנוסף לשאר תנאי השחרור.

בית המשפט הדגיש כי "החשד הסביר נגד המשיבים התחזק בצורה משמעותית ביותר, וביתר שאת כנגד משיב 2 (אוריך)".

מוקדם יותר אתמול, מתח השופט מנחם מזרחי ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה, וכתב: "מתגנבת ההרגשה שהחקירה דוהרת, מבלי שמישהו עוצר בצד ושואל את עצמו איזו עבירה פלילית חוקרים כאן". לדבריו, "לא ראיתי היכן התגבר החשד הסביר המלמד כי שני החשודים הינם עובדי ציבור, שהינו תנאי יסוד להתגבשות עבירת שוחד".

השופט מזרחי אף ציין כי המשטרה לא ביצעה פעולות חקירה שהתחייבה לבצע, וכתב: "התמונה המתקבלת מכל מה שקרה בתיק. היא שלא ניתן לקבל בקשה שכזו, ואסור לבית משפט שחרד לחירויות האדם לאפשר זאת".

העיתונאי אבישי גרינצייג התייחס להחלטת השופטים בתיק וטען כי לאחר בחינה מעמיקה של החלטות השופטים בעניין מעצרם של אוריך ופלדשטיין, עולות תמיהות משמעותיות לגבי הפערים בתפיסת התיק בין שני השופטים – מזרחי ומיכלס.

בעוד השופט מנחם מזרחי רואה את התיק כ"רעוע עם ים חורים", השופט עמית מיכלס מתייחס אליו כאל "תיק בטון יצוק". פער זה מעורר שאלות על היסודות המשפטיים של הפרשה המכונה "קטארגייט".

תמיהות בהחלטת השופט מזרחי

בולטת במיוחד קביעתו של השופט מזרחי בנוגע לסעיף השוחד: "לא ראיתי היכן התגבר החשד הסביר המלמד כי שני החשודים הינם עובדי ציבור". זוהי אמירה תמוהה, שכן השאלה האם השניים נחשבים לעובדי ציבור למרות שלא היו עובדי מדינה היא שאלה משפטית נטו, ולא עובדתית.

העובדות בנוגע למעמדם היו ברורות מהיום הראשון, ואף השופט מזרחי עצמו סבר בדיון קודם שהם נחשבים עובדי ציבור. החשד המרכזי הוא קבלת שוחד ולא עצם היותם עובדי ציבור, ולכן לא ברור כיצד אמור "להתגבר" חשד זה.

קושי בנימוקי "המסוכנות" של השופט מיכלס

מנגד, השופט מיכלס קבע בהחלטתו כי קיימת "עילת מעצר מובהקת של מסוכנות" נגד אוריך, ולכן לא ניתן לשחררו למעצר בית. טענה זו מעוררת תהיות.

החשד המרכזי נגד אוריך הוא שקיבל כסף על מנת לדברר את קטאר או לתקוף את מצרים תוך התחזות לגורם מדיני או ביטחוני. אולם, לאחר שהפרשה התפוצצה וה"בלוף" נחשף, קשה להבין מהי אותה מסוכנות עכשווית. האם החשש הוא שהחשודים ימשיכו לשלוח הודעות לעיתונאים בהתחזות לגורמים רשמיים? זה נראה בלתי סביר בשלב זה.

אבסורד בהתנהלות המשטרה

אירוני במיוחד הוא שבבקשת המעצר המקורית, המשטרה כלל לא טענה לקיומה של עילת מסוכנות, אלא ביקשה את הארכת המעצר רק בשל חשש לשיבוש החקירה. רק כאשר המשטרה הבינה שלא תקבל את מבוקשה, היא "נזכרה" פתאום לטעון גם לעילת מסוכנות.

החלטת בית המשפט המחוזי להותיר את אוריך במעצר מאחורי סורג ובריח, בעוד פלדשטיין ישוחרר ממעצר בית לפיקוח אנושי, מדגישה את המורכבות והרגישות של הפרשה, אך גם מעלה שאלות לגבי השיקולים המשפטיים העומדים בבסיס ההחלטות.