שוויון בנטל – האמנם? // טור דעה נוקב

שוויון בנטל – האמנם? // טור דעה נוקב

כ' אב תשפ"ג.

הנוף מסמר עיניים, מרהיב ביופיו. הרי האלפים נישאים למולו במלוא הדרתם, משובבי נפש וכמו מתחננים אליך שרק תבוא ותגלוש עליהם לסקי מרענן. רועי, תלאביבי שזה עתה חגג יום-הולדת 19, מתרווח על ערסל איכותי עם כוס קולה מוגזת ולימון, חי את החיים. הוא בעיצומה של חופשת יוקרה באירופה, אותה יסיים בעוד מספר ימים.

_לא רחוק משם, באותו הזמן, יושב זעליג מול דף הגמרא, מתייגע בהבנת התוספות. מצחו נחרש קמטים בשעה שהוא יורד לעומק הסברא, לאחר לימוד לעיון של שעתיים רצופות, נושק זעליג לגמרא וקם להתרעננות קלה. בצהריים הוא צפוי לצאת לטיול צנוע ב'באולינג' בבית שמש, ובערב ישוב לגמרא שהפכה לחלק אינטגראלי ובלתי-נפרד מחייו._

***

א' אלול תשפ"ג.

גלגלי המטוס נעים במהירות על המסלול, נושקים לאדמת ארץ ישראל. רועי מישיר מבט ראשון אל מדינת הולדתו, מעכל שברגעים אלו תמה לה החופשה "המופרעת", כך כינה אותה. כל-כך הרבה הוא הספיק בשבועיים האחרונים. טיולים, אטרקציות והרפתקאות במספר מדינות ברחבי אירופה, לא מעט כסף הוא בזבז עבור המסע הגדול הזה, 'אבל היה שווה', הוא מהרהר לעצמו.

_גלגלי המזוודה מתקדמים לאיטם על המדרכה המשולבת בעיר התורה והחסידות בני ברק. באופק כבר ניתן לראות את מבנה הישיבה מתנוסס לתפארת. זעליג פוסע בצעדים מהירים לעבר המקום שישמש לו לבית בשנה הקרובה, למעט גיחות קצרות לבית אחת למספר חודשים._

רועי יוצא משדה התעופה, ותופס את המונית הראשונה הביתה, לתל-אביב. בשבוע הקרוב הוא ישהה בבית, והוא צריך להספיק לנוח היטב, שכן מיד אחר-כך הוא מגשים חלום – ומתגייס.

_זעליג נכנס להיכל הישיבה שכרגע הומה אדם מפה לפה. הד הלימוד העוצמתי חורך את האוזניים וכמו זורק אותך בבת-אחת לעולם אחר. עולם שבו שורות הגמרא הם הכל. עולם שבו אתה שוקע עד צוואר בהוויות אביי ורבא, שבחודשים הקרובים ייחלקו עם זעליג עולם משותף. עולם שבו אתה מתנתק וכמו שוכח לרגע מהעולם הזה הגשמי, וצולל לעולם רוחני, עם רבדים עמוקים יותר._

***

06:29, כ"ב תשרי תשפ"ד – 7 באוקטובר 2023.

_אזעקה עולה ויורדת קורעת את הדממה בפנימיה של הישיבה בה לומד זעליג. הוא מזנק ממיטתו בבהלה, משפשף עיניים תוך ריצה טרופה למרחב המוגן. הרבה זמן לא שמע את הצליל המלחיץ הזה מנסר בחלל האוויר. בזמן שהותו במקלט הוא מנסה להסדיר נשימה. על פני כולם ניכרת הפליאה: אזעקה? מה הקשר עכשיו? אך ההלם לא גדול יתר על המידה._

הצליל העולה ויורד מתערבב במוזיקה הרועשת במסיבה הלא-שגרתית בה חוגג רועי. "מה זה, אזעקה?" הוא צועק מתוך בליל הקולות, ומנסה להבין אנה הוא בא. חלק ממשיכים לחגוג כרגיל ומתעלמים מן האזעקה, אחרים עומדים מאובנים על מקומם עקב אלמנט ההפתעה, וישנם גם כאלו שנשכבים על הרצפה או רצים לצד לתפוס מחסה.

בתוך שניות ספורות זה קורה. עקב קיומה של המסיבה ברעים, סמוך וצמוד לרצועת עזה, הם היו הראשונים לראות את הטירוף. צווחות הלם וזעזוע עולות מכל כיוון. השמים מתמלאים בשיגורי טילים מהרצועה שעושים דרכם לעבר מרכז הארץ, אך בטרם הגעתם ליעד הם ייפגשו בטילי 'כיפת ברזל' שיירטו אותם במהירות וביעילות.

***

*יום ראשון – מחרת הטבח, היום הראשון למלחמה.*

הכותרות מדווחות על 600 נרצחים בטבח שהתרחש אמש. רועי גולל את המסך והלב מסרב להאמין.

"אחי, זה פשוט טירוף מוחלט!", שח רועי לחברו, בפינת הקפה של 'גל"צ' – הרדיו של צה"ל, שם הוא משרת. "יהיה לנו הרבה עבודה בזמן הקרוב, אה?", הוא קורץ לבן שיחו, מנסה להחליף את אווירת הנכאים ששוררת, עקב המצב העגום.

_השעה הייתה 06:20 בשעה שזעליג פקח את עיניו. הזעזוע ממאורעות אמש טרם עזב אותו. 'צריך לעשות משהו לעילוי נשמתם של כל הנרצחים'. בהחלטה של רגע הוא שולף את עצמו מהמיטה, מתארגן, ויוצא להיכל הישיבה, מתיישב מול הגמרא. "אמר אביי…"_

_מהר מאד זעליג נסחף בלימוד, כשבינתיים מוטי, חברו לשיעור שהחליט גם הוא לקום הבוקר מוקדם מהרגיל, מצטרף אליו לחברותא סוערת במיוחד._

_"שכוייח מוטי, היה תענוג גדול!", הוא מודה לו לאחר שעה וחצי של לימוד מוצלח מתמיד. אולי יש לזקוף זאת לתחושת השליחות שמפעמת בו ברגעים אלו. הכתפיים שלו רחבות מבימי השיגרה. 'תורה מגנא ומצלא', ואין ימים יותר סוערים מאלו, שבהם זקוקים יותר מתמיד להגנת התורה הקדושה. "אם ה' לא יישמור עיר – שווא שקד שומר"._

***

19:00

רועי מכניס את הלפטופ לתיק, ויוצא ממשרדי גל"צ. בעוד כחצי שעה כבר יגיע הביתה, יתרווח על הכורסא ויצפה בתכנים האהובים עליו בטלוויזיה.

_זעליג סוגר את הגמרא, ומתרומם ממקומו לאחר לימוד רצוף של כמעט שלוש שעות. הוא קם להכין לעצמו כוס קפה שתעזור לו לשמור על עירנות וצלילות, ותיכף חוזר לסטענדר, מסתער על דף גמרא נוסף._

***

רועי כבר מזמן נם את שנתו. היום הוא הספיק הרבה.. עבודה, חברים, שופינג קטן בקניון עזריאלי, הליכה לילית, וצפיה בטלוויזיה. מחר צפוי לו עוד יום שגרתי, קצת עבודה, ובערב אולי ייצא לטיול עם חבריו.

_זעליג מסיים את התוספות, ומחליט לפרוש לשינה. הוא באמת הספיק היום הרבה.. ב6 וחצי כבר ישב בהיכל הישיבה מול הגמרא, וכעת הוא עוזב לאחר יותר מ-15 שעות! כעת הוא יילך לישון וייאגור כוחות לקראת הלימוד מחר, שיהיה אינטסיבי לא פחות._

***

*בעודו צועד לעבר חדרו בפנימיה, נזעקת במוחו של זעליג שאלה מתבקשת: מדוע? למה זה כך?! האם רק אני אמור לשבת וללמוד מבוקר עד ליל, בשעה שרועי, בן גילי, חי את החיים ונהנה עד בלי די? להיכן נעלמו פתאום אותם המצטדקים שזעקו על "שוויון בנטל"?*

אין כל ספק כי חייל שמחרף נפשו בחזית הלחימה, בעזה או בלבנון, הוא גיבור ובעל תעצומות נפש כבירות, ומוסר את הנפש כפשוטו ממש.

*אותו חייל אמיץ הינו תמצית הגבורה היהודית, וצריך לקבל עיטור של כבוד, וגם זה לא יספיק להביע את ההערכה העצומה כלפיו.*

אך מה עם אותו רועי, עובד גל"צ שנהנה מחיים תותים, בזמן שחיילים מקריבים את חייהם ברצועה, ובחורי הישיבות קורעים את הצורה בלימוד תורה אין-סופי?

*למה כאשר רועי חוגג ומבלה ונמצא בביתו מידי ערב, בחורי הישיבות משכינים עצמם באוהלה של תורה בוקר וליל, ומגיעים לביתם לאחר חצי שנה (!!) להפוגת התרעננות של שלושה שבועות?!*

האם זה לא הוא, רועי, וחבריו – שצעקו תמיד על "שוויון בנטל"?

קורא יקר,
בחן את הדברים מזווית ראייתך האישית, מי לדעתך מתאים לטייטל "פרזיט" או "משתמט"?

כיצד התהפכו היוצרות, ובטירוף מוחלט את בחורי הישיבות היקרים שזורקים את עצמם לתוך התמסרות בלתי נגמרת יום אחרי יום, הפכו לפרזיטים משתמטים ואוכלי חינם?

מדוע שבחור ישיבה יילמד מ7 בבוקר עד 11 בלילה, אם באותו הזמן הוא יכול להתגייס לגלי צה"ל ולעבוד מ10 בבוקר עד 6 בערב, וזה עוד במקרה הטוב?

לא, השאלה הזו בכלל לא נשאלת, כי זעליג מיודענו וחבריו לספסל הלימודים לא יסכימו תמורת שום הון שבעולם להתגייס לגל"צ ולא לכל יחידה אחרת.

הם לא ייזרקו לפח את החיים הרוחניים שלהם, ויחליפו אותם בחיים ריקניים מתוכן וחסרי כל משמעות, שכוללים עבודה ובילויים וחוזר חלילה.

זעליג יודע שעל שורות הגמרא שהוא לומד עומד העולם כולו.

ולא מתבלבל לרגע, גם כאשר בחוץ יושבים חסרי השכלה שמעזים להחציף פנים ולטעון שהוא 'משתמט'.

***

הדברים מוגשים כחומר למחשבה