שורד השבי עומר ונקרט, שיתף פרטים חדשים ומזעזעים על תקופת השבי בפאנל מיוחד בכנס לשכת עורכי הדין 2025. עומר תיאר שהיה בודד כמעט לחלוטין במשך חצי שנה, סבל מהרעבה מכוונת והתעללות קשה.
את הדברים סיפר החטוף לשעבר במושב מיוחד במהלך הכנס, שנקרא "החיים אחרי 500 ימים במנהרות חמאס", בהשתתפות עומר ואימו, ניבה ונקרט. המושב הונחה על ידי עו"ד דודי זלמנוביץ, מייסד מטה משפחות החטופים וקרן 'קמים'.
"הייתי לבד במשך שישה וחצי חודשים. נכנסו אליי פעם באף פעם", תיאר עומר במהלך הכנס. "היו נכנסים במצטבר 60 שניות ביום. המסדרון היה ברוחב של 90 ס"מ, ובאורך של 9–10 מטרים. היה בור לצרכים מאחוריי. הייתי על מזרון קטן, מצמיד את הגב לקיר. שם הייתי 420 יום, אני חושב".
"בערך ביום ה-80 עברתי למסדרון, זה היה חדר מאוד חשוך, עם מנורה קטנה באמצע", המשיך עומר לתאר. "בשלב מסוים, כדי לשגע אותי, הם פעלו בכוונה ליצור תחושת אובדן זמן – כי מתחת לאדמה אין זמן. כשהניחו לי אוכל, הורו לי להסתובב – כדי שיספיקו ללכת".
מקלחת קיבל עומר פעם ב-50 יום. "היו מביאים לי בקבוק קטן. רק אחרי תשעה וחצי חודשים התקלחתי באמת בשבי", סיפר החטוף לשעבר.
"סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף. אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, העמיד אותי בקצה המסדרון, והתיז לי אותו על הפנים – עם עיניים פתוחות", תיאר עומר בכאב. "הוא דאג שכל דבר שאגע בו יהיה מרוסס. הוא גם החליט להכות אותי עם מוט ברזל".
עומר הוסיף כי סביב הכניסה לרפיח, הייתה הרעבה מכוונת. "הייתה הרעבה קיצונית מאוד. המזל שלי – שביום ה-50 באו אליי אביתר (דוד) וגיא (גלבוע-דלאל). המצב הנפשי שלי התחיל להתייצב", שיתף עומר. "אבל אז היה יותר צפוף – ישנו יחד במסדרון צפוף, האוכל והמים התחלקו לארבעה, והתנאים הפיזיים נהיו הרבה יותר קשים. אבל לפחות ההתעמרות בי פסקה".
"לאחר שבשנה שעברה הוקדש מושב בכנס, לקריאה לשחרורו, השנה זכינו לארח את עומר בעצמו – ולשמוע ממנו ומאמו את סיפור השבי, השחרור, וההתמודדות עם מה שאחרי", הודיעו מטעם מארגני הכנס. הם הוסיפו לשכת עורכי הדין ליוותה מהלכים משפטיים מול מטה משפחות החטופים ותמשיך ללוות משפחות חטופים, וחטופים וחטופות ששבו לביתם, למען מיצוי זכויותיהם.
