מרץ 24', גבול הצפון. אחרי שישה חודשים של קרב הגנה עצים נגד מחבלי חיזבאללה, לוחמי המילואים בפלס"ר 213, חטיבת האש של אוגדה 146, נערכים לצאת להתרעננות.
"הודענו כבר למשפחות שחוזרים הביתה, לפחות עד הפרק הבא", נזכר רס"ן (במיל') ג', מקים יחידת הרחפנים 6213, "התיק היה ארוז כשקיבלתי שיחה ממפקד האוגדה דאז, תא"ל ישראל שומר. הוא ביקש שנקים בהקדם צוות הטסת רחפנים ייעודי ב-213 לטובת חשיפה וסגירת מעגלים מהירה בתקיפה".
"הייתי בטוח שאני לוקח שניים-שלושה חבר'ה, לומדים קצת על הכלי הזה, וסיימנו", הוא מעיד, "מהר מאוד הבנו שזה מורכב יותר". ראשית, הם הצליחו לשים את ידיהם על רחפן אחד: "התחלנו להתנסות איתו, וראינו שיש פוטנציאל". ובהדרגה, בתהליך שארך כארבעה חודשים, הצוות החדש הכניס עוד ועוד יכולות וקלט לוחמים נוספים לשורותיו.
"פיתחנו את תורת הלחימה שלנו והצלחנו לזכות באמון המפקדים, ולסמוך על עצמנו. מאז, בכל שלבי ההגנה על הגזרה, הספקנו לאתר ולחסל יותר מ-100 מחבלים", מצהיר מקים היחידה.
בקרב ההגנה שניהלה האוגדה על קו הגבול באותם חודשים, התמודדו הלוחמים עם איומים שונים מדי יום. "בחיזבאללה לא חסכו בטילי נ"ט, בפצצות מרגמה, וירו מכל הבא ליד", הוא מתאר, "התפנית החלה כשהצלחנו לאתר את מקור הירי ומקומות המסתור של המחבלים. זה אפשר לנו לבצע תקיפות יזומות, וכך – הכוח עבר לידיים שלנו".
במקביל לדיוק היכולות שלהם, המשיכו ב-6213 להוסיף אמצעים חדשים ומשוכללים לארסנל הכלים של היחידה. לרחפן האיסוף הפשוט, הצטרפו במהרה מגוון של רחפני תקיפה, מתאבדים או מטילים, ואפילו רחפנים גדולי מימדים המסוגלים לשאת משקלים כבדים של עשרות קילוגרמים.
באוקטובר האחרון, עם כניסת 146 כולה לתמרון הקרקעי בלבנון, שימשו הרחפניסטים כמכפיל כוח משמעותי, כשחצו את הגבול והחלו להפעיל את הכלים מדרום ארץ הארזים: "תפסנו איתור צפוני יחסית, והשתמשנו בטכניקות שונות כדי לא להיחשף".
"מתוך המבנה הזה הטסנו רחפנים והצלחנו לראות את האויב עוד לפני שהוא הספיק להתקרב אלינו ולשאר כוחותינו. תפסנו את המחבלים בעומק, ולפני שהחלו לירות או לקדם מתווי טרור, פגענו וחיסלנו אותם", מספר רס"ן (במיל') ג'.
לפני פשיטות על כפרים הם היו סורקים מהאוויר את השטח. "כדי לוודא שאין מטעני חבלה מוסתרים, או אויב שממתין על הצירים", הוא מסביר, "מצאנו והשמדנו אמל"ח רב, החל ברובים ומשגרים ועד אופנועים או פירים נסתרים".
עם כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, המשיכה היחידה לאכוף את ההבנות ולסכל את ההפרות: "תצפתנו על קו הכפרים הראשון והשני, וכל פעם שזיהינו פעילות פח"עית – תקפנו. גם במקרים בהם חיזבאללה ניסה להתבסס באמצעות שיקום מבנים, או סריקת מחסני אמל"ח שהושמדו בחיפוש אחר כלי נשק שנשארו. הכול מהאוויר, בלי לדרוך בבתים, באיתורים או בוואדיות ולסכן חיי לוחמים".
באחד המבצעים יוצאי הדופן שהובילה היחידה, איתרו הלוחמים תשתית תת-קרקע במרחק קילומטרים בודדים מקו הגבול: "בעקבות ההסכמים, לא יכולנו להיכנס לתוך לבנון באופן רכוב, אבל היינו מוכרחים להשמיד את המנהרה. הכנסנו צוות אחד באופן רגלי שהגיע עד הנקודה מעבר לגבול, כשהצוות השני שלנו הטיס באמצעות הרחפנים חומרי נפץ במשקל של עשרות קילוגרמים".
"ערכנו טיסות רבות הלוך וחזור כדי שיהיו לנו מספיק חומרי חבלה לפוצץ את המנהרה ואת כל מה שמצאנו בתוכה. כשהמשימה הושלמה בהצלחה, ידענו שמדובר באירוע בסדר גודל שונה".
בשבוע שעבר, סיימה אוגדה 146 את משימתה בגבול הצפון והעבירה את המושכות לאוגדה 91, שתפקד מעתה על כלל הגזרה. ולמרות שלוחמי היחידה משרתים כבר יותר מ-600 ימים במילואים, לא נראה שהם מתכוונים לעצור. "עכשיו אנחנו בוחנים איך ביכולתנו לסייע גם בגזרות נוספות כמו עזה ואיו"ש", מצהיר מקים היחידה, "אנחנו ממשיכים להשתכלל, להילחם, ולקחת חלק – איפה שאנחנו רק יכולים".
