שורד השבי אלי-ה כהן שוחח היום (שלישי) עם קרן נויבך ברשת ב' על התקופה הקשה בשבי בעזה, ועל ספרו החדש "מופוודאת". בו הוא מספר על ההתמודדותו האישית בימי השבי.
"מופוודאת זה משא ומתן בערבית, המילה הגיעה מהרבה מאוד נקודות בשבי שבהן הרגשתי שאני מנהל משא ומתן", ספר אלי-ה את שם הספר והוסיף: "הרבה פעמים הרגשתי אני מנהל שם משוא ומתן עבור תנאים, מוצרי הגיינה, מקלחת. למילה משא ומתן בתוך הספר יש לה משמעות גדולה בתוך שבי החמאס".
"זה מסמך שמבחינתי כל בן אדם בעולם חייב להכיר. אנשים חייבים לבין מה עברנו שם. יש אנשים שמנסים להכחיש. אני וזיו בת הזוג שלי נסענו לארה"ב למסע הסברה כי הבנו שהמצב בארה"ב מאוד גרוע, אנשים שם אומרים שאנחנו שקרנים, שלא הייתי בשבי בעזה".
אחים שלנו עכשיו שם, מעירים אותם בצרחות, הם חלשים, רעבים, חיוורים ומתגעגעים למשפחות שלהם. "היה לי דיסוננס מאוד גדול לגבי האמונה, אמרתי לו אבא אם אתה נמצא כאן תן לי סימן וסבלנות ואני מבטיח שאני אהיה חזק רק תבטיח לי שאתה נמצא פה", סיפר כהן על אחד הרגעים הקשים בשבי.
"פתאום המחבל נרדם והרדיו התחלף לרדיו בעברית לרדיו דרום, מצאתי את עצמי יושב אחרי נאום ושמעתי את בני גנץ יושב ומספר שיש 250 חטופים. עבורי פתאום לשמוע את כל הפרטים האלה זה היה מטורף, כי אותי חטפו ב-8 בבוקר ואני יודע שנחטפתי ושפה זה נגמר. פתאום להבין את זה היה עוצמתי כי זה היה הכי סימן בעולם בשבילי".
"לא הבנו מה קורה במלחמה או מה קורה שם אבל כן ידעו להגיד לנו שיש עצרת ויש הפגנה והיום הולכים מתל אביב לירושלים ברגל כן ידענו את כל הדברים האלה. זה מסוג הדברים היחידים שנותנים לך תקווה, תחשבי שעוברת חצי שנה עשרה חודשים ופתאום שנה, ואתה יכול לקבל תחושה שפתאום עוברת שנה ועובר כ"כ הרבה זמן אבל אתה שומע את הדברים האלה ואתה אומר אני עדיין על סדר היום".
קרוב ה' לכל אשר יקראו באמת
קורה לספר שם בערבית … לא יאמן