פשוט נס: התכנית של חיזבאללה וחמאס להשמדת ישראל

שנתיים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית בעוטף עזה, היומון הערבי "א-שרק אל אווסט" מפרסם תחקיר מקיף החושף כיצד נולד הרעיון למתקפה, מי תמך בו ומדוע ההנהגה בעזה החליטה לפעול לבדה – גם בניגוד לעמדת איראן וחיזבאללה. על פי הדיווח, התכנון החל כבר ב־2021, זמן קצר אחרי מבצע "שומר החומות".

גורמים רשמיים בחמאס ובלבנון סיפרו לעיתון כי לאחר מבצע "שומר החומות" החלו בכירים בחמאס ובחיזבאללה לבחון אפשרות ל"מבצע רב-חזיתי" נגד ישראל. הרעיון היה פשוט אך קיצוני:
פלישה סימולטנית לישראל מעזה, לבנון וסוריה – במטרה להשתלט על ערים מרכזיות כמו תל אביב, חיפה, אשקלון וירושלים, ולכפות על ישראל נסיגה מלאה מהגדה המערבית ומזרח ירושלים.

בדיונים האלה, זיהה הצד הלבנוני מטרות ישראליות חיוניות שעלולות להיות משותקות לחלוטין מהיום הראשון של התקיפה. על פי הדיווח המטרות האלה כללו את "כל 12 תחנות החשמל והמים" של ישראל, "שדה התעופה הבין לאומי היחיד (בן גוריון)", "כביש שחוצה את ישראל המחבר את צפון, מרכז ודרום", "הנמלים בחיפה, אשדוד ואילת" ו"מתחמי ממשלה (מטה הכנסת, הממשלה והמשרדים)".

מנהיגי חיזבאללה טענו כי "ישראל לא תעז להפציץ מטרות אזרחיות בעזה, ביירות או דמשק, כדי להימנע מתרחיש שבו ישראל תשקע בחושך מוחלט, ותהפוך ללא מים, יבשה, ים, אוויר או נמלים

במהלך הפגישות בין נציגי "ציר ההתנגדות" (איראן, חיזבאללה, חמאס וגורמים עיראקיים), הוצגו תרחישים לתגובה הישראלית האפשרית – כולל הפצצות מסיביות על עזה, ביירות ודמשק. לפי הדיווח, חיזבאללה התרברב כי ביכולתו לשתק את ישראל באמצעות טילים מדויקים ורחפנים מתאבדים, שיפגעו בתשתיות החשמל, המים והתחבורה.

בין השנים 2021 ל־2023, איראן כמעט הכפילה את התמיכה הכספית שלה בזרוע הצבאית של חמאס, כדי לאפשר לארגון "להתכונן לקרב הגדול סאלח אל־ערורי, מי ששימש אז כסגנו של איסמעיל הנייה, הציג למועצת חמאס רעיונות ראשוניים למתקפה כוללת, אך לדבריו – לא התקבלו החלטות סופיות.

ערורי, שיחוסל בינואר 2024 בביירות, היה בין מי שדחפו לשיתוף פעולה עם חיזבאללה ואיראן, אך ההנהגה בעזה – בראשות יחיא סינוואר ומוחמד דף – ראתה עצמה כמי שחייבת "להוביל לבד" את המהלך.

על פי א-שרק אל אווסט, סינוואר ודף החליטו לפתוח במתקפה ללא תיאום מוקדם עם טהרן או ביירות.ההחלטה, כך נכתב, נבעה מתחושת חשד כלפי איראן, שלדעתם עשויה הייתה לעכב או למנוע את המהלך משיקוליה האזוריים."הפלסטינים הם בעלי העניין, והם חייבים ליזום בעצמם את המתקפה", אמר אחד המקורות לחוקרי העיתון.

"ברגע שחיזבאללה ואיראן יראו את ההישגים בשטח – הם יצטרפו". לפי הדיווח, איראן הופתעה לחלוטין מהעיתוי של ה־7 באוקטובר ואף הביעה הסתייגות לאחר מעשה. בכירים בטהרן טענו כי ההחלטה התקבלה "מוקדם מדי", כשהציר לא היה מוכן לעימות ישיר מול ישראל וארה"ב.

מזכ"ל חיזבאללה דאז, חסן נסראללה, בחר לנקוט בגישה של "תמיכה והסחת דעת": הוא הורה על ירי מוגבל לעבר מוצבים בצפון ישראל כדי ליצור תחושת לחץ, אך לא פתח במלחמה כוללת.
לפי העיתון, ישראל ניצלה את ההימנעות הזו כדי להכות קשות בלבנון ובאיראן – עד כדי חיסולו של נסראללה עצמו ויורשו חוסיין ספי א-דין, במתקפות מדויקות.

בחודש יוני השנה חשף העיתונאי בן כספית מסמך דרמטי: מכתב שנשלח מחמאס לנסראללה ולסעיד איזאדי, מפקד "גיס פלסטין" של משמרות המהפכה. במכתב מתנצלים שלושת מנהיגי חמאס – יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרוואן עיסא – על כך שלא עדכנו מראש את שותפיהם על עיתוי המתקפה. הם כתבו כי ההחלטה התקבלה מחשש שישראל תחשוף את התוכנית אם יותר מדי גורמים ידעו עליה.

מאז אוקטובר 2023, לפי מקורות ערביים, ההנהגה הפוליטית של חמאס נוקטת קו שונה לחלוטין.
היא מנסה לקדם הסדר מדיני להפסקת הלחימה, שיכלול נסיגה ישראלית הדרגתית מרצועת עזה ושיקום מלא בתמורה לגמישות בנושאים כמו החזרת חטופים ופירוז חלקי. גורמים פלסטיניים טוענים כי חמאס מוכן עקרונית לשוב לשלטון משותף עם הרשות הפלסטינית, ולדון בעתיד הנשק שבידיו "בהסכמה לאומית". עם זאת, לפי א-שרק אל אווסט, סינוואר עצמו ממשיך להצהיר כי התנועה "תילחם עד הרובה האחרון והלוחם האחרון" אם לא יושג הסכם על תנאיה.