מקסים הרקין סיפר בריאיון לתכנית 'עובדה' על רגעי חטיפתו, תיאר כיצד חזר על עקבותיו לאזור הנובה לאחר שנמלט מהמקום בעקבות בקשה של שני חבריו שחשו במצוקה וביקשו סיוע. הוא שב על עקבותיו תוך שכדורי המחבלים שורקים סביבו.
הוא הגיע לחבריו מטיאס ועינב בורשטיין ומנסה להרגיע אותם. באותו זמן המחבלים מתקדמים בשדות הסמוכים לכביש 232 באזור רעים, מקסים מתאר כיצד ראה את המחבלים טובחים ביהודים שהתחננו על חייהם ללא רחם, "ראיתי אדם מתחנן למחבל שלא יהרוג אותו, המחבל נתן לו לדבר ואז עם חיוך על שפתיו ירה בו ורצח אותו, הם פשוט נהנו מזה".
מקסים ששימש כקצין בצבא הבין כי אם ייתפס עם המסמכים המעידים על תפקידו אחת דינו – מוות. הוא זורק את המסמכים והתעודות שלו, וגם נפטר מהטלפון שלו. רגע לפני שהוא משליך את מכשיר הטלפון הוא שלח הודעה לאמו וכתב: "אמא אני אוהב אותך מאוד", הוא עוד הספיק לראות את תשובתה: "אני אוהבת אותך יותר". בריאיון סיפר, ששלח את ההודעה כדי להעניק לאמו כמה שעות של רוגע, שלא תחשוב שנהרג כשתבין מה מתחולל באותם שעות בעוטף.
זמן קצר לאחר מכן הוא מוקף מחבלים שתופסים אותו ושואלים: אתה ערבי? הוא משיב: לא, אני רוסי.
הוא נכבל על ידי המחבלים, מועלה על טנדר עמוס מחבלים ומובל לעזה. הוא נחקר מספר פעמים על ידי המחבלים תחת איומים קשים ביותר. הוא נשאל האם שירת בצבא הישראלי, הוא השיב שאמנם שירת בצבא אבל היה בתפקיד של נהג שמוביל אוכל. הוא לא מספר שהוא חייל פעיל במילואים, לא חושף שהוא קצין, כדי לא להסתבך. מקסים נאלץ לזכור את הסיפור שסיפר להם גם חודשים אחרי, בכל פעם שהמחבלים שאלו אותו שוב שאלות בנושא.
הוא מספר על רגעי החילוץ של נועה ארגמני ושלושה חטופים ממרכז הרצועה, "הקירות רעדו, טנק עבר מטרים ספורים לידינו, גושי בטון נשרו מהתקרה. אחד החברים שחשב שאנחנו עומדים למות אמר: חברים הכי חשוב, אנחנו נמות בשבת וישר נגיע לגן עדן".
לאחר החילוץ של ארבעת החטופים, חמאס מכניס את החטופים למנהרות כדי למנוע כל אפשרות של חילוץ בפעולה צבאית.
כך רגעי החושך במנהרה הפכו לנקודת האור של החטופים
שגב כלפון, בר קופרשטיין ומקסים הרקין, הוחזקו למשך תקופה מסוימת יחד במנהרת טרור של חמאס בעומק של עשרות מטרים. מנותקים מאור יום, מורעבים ומושפלים.
השבוע התיישבו מקסים הרקין ובר קופרשטיין לראיונות מיוחדים בהם סיפרו על חוויות השבי הקשות. בר קופרשטיין סיפר כיצד במעמקי המנהרה שמע ברדיו את אמו מאחלת לו "יום הולדת שמח" ביום הולדתו. גם מקסים הרקין שהתראיין לתכנית עובדה סיפר על הזמן בו הצליחו להאזין לרדיו של 'גלי צה"ל' וכך יכלו להיות מעודכנים במתרחש בישראל.
איך מצליחים חטופים להאזין לרדיו כשהם מוחזקים עשרות מטרים מתחת לאדמה? וכיצד ייתכן שדווקא שעות החושך הרבות בהם שהו היו נקודת האור שלהם?
מקסים הרקין סיפר לספי עובדיה בתכנית 'עובדה' כי הוא היה מאזין לשידוריו בגלי צה"ל מתוך המנהרה. לדבריו המחבלים הביאו להם מכשיר רדיו ללא אנטנה, "אבל השורש של האנטנה היה שם", סיפר מקסים.
בשעות שהחשמל דלק במנהרה לא יכלו החטופים להאזין לשידורים, שכן הדרך בה התחברו לשידור הייתה באמצעות חיבור שרידי האנטנה לחוט החשמל שהתפתל לו במעלה המנהרה עד לפאנל הסולארי שהותקן מעליה.
בשעה שהייתה זרימת חשמל בכבלים, לא ניתן היה לעשות בהם שימוש לקליטת תדרי רדיו, אולם ברגעים בהם השתררה אפלה וחושך מוחלט, דווקא אז, כשכבלי החשמל נותקו ממקור האנרגיה, מקסים שהחזיק בידע בפיזיקה הבין שניתן לעשות בהם שימוש כאנטנה.
כיון שהפאנל הסולארי היה בחוץ, מעל המנהרה, הוא קלט את גלי הרדיו ששודרו מישראל, וכך יכלו החטופים להאזין לתכניות, לשמוע עדכונים ולשמור על מעט שפיות במעמקי המנהרות.
מסתבר שלעיתים, החושך המוחלט הוא האור שבקצה המנהרה.
