ביחסים בינלאומיים מקובל לדבר על שלושה מצבים: מלחמה, שלום, או שלום קר. אלא שבמציאות המזרח־תיכונית, יש מצב נוסף – הפסקת אש לוחמנית. לא מלחמה רשמית, לא שקט אמיתי, אלא מציאות רופפת שבה שני הצדדים יורים, מאיימים, מתמרנים – וכללי המשחק נשחקים מדי יום. השבוע, עם גלי תקיפות בצפון, התרעות פינוי בדרום לבנון, איום גובר מצד חיזבאללה והתגברות הלחץ הדיפלומטי מצד ארצות הברית – הפסקת האש הזו הגיעה שוב לנקודת רתיחה.
בימים האחרונים צה"ל ביצע תקיפות נרחבות בדרום לבנון לאחר פרסום הנחיות פינוי לכמה כפרים באזור. בצד השני, חיזבאללה איים בתגובה חריפה תוך רמיזה להרחבת מעגל העימות.
בישראל התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני לדיון מיוחד, על רקע הערכת מודיעין שלפיה הארגון מגביר את פריסת הכוחות שלו בגבול.
במקביל, השליח האמריקני המיוחד תום בראק הגיע לישראל והזהיר במפורש: "אין עוד הרבה זמן. חייבים לטפל בחיזבאללה עכשיו – לפני שזה מתפוצץ".
כל זה קורה כאשר בעוד פחות משבועיים ימלאו 12 חודשים להפסקת האש הרשמית בלבנון – זו שלמעשה לא הפסיקה את הלחימה.
ב־26 בנובמבר 2024, עם ההכרזה על הפסקת האש, הציג ראש הממשלה נתניהו את הקווים האסטרטגיים של ישראל:"חיזבאללה בחר לתקוף אותנו ב־8 באוקטובר. זה כבר לא אותו חיזבאללה. החזרנו אותו עשרות שנים אחורה. חיסלנו את נסראללה ואת בכירי הארגון. האדמה בביירות רועדת".
נתניהו הבהיר אז כי ישראל שומרת על חופש פעולה מלא: "אם חיזבאללה ינסה להתחמש – נתקוף. אם יחדש תשתיות טרור סמוך לגבול – נתקוף. אם ישגר רקטה – נתקוף. על כל הפרה – נגיב בעוצמה".
בפועל, ההצהרה הזו חוללה מציאות חדשה – הפסקת אש שמתקיימת בצילו של כוח צבאי פעיל. לא שקט, אלא עימות מתמשך במינון נמוך־בינוני.
מאז הכרזת הפסקת האש, הגזרה הצפונית כמעט שלא נרגעה. התקפות נקודתיות, תקיפות אוויריות, הרוגים משני הצדדים, ומעל הכול – הידיעה שבלי מסגרת מדינית חדשה, ההתנגשות הבאה היא רק עניין של זמן.
מומחי ביטחון מציינים בשיחה לניר דבורי כי "הפסקת אש לוחמנית" אינה מצב יציב: היא מייצרת שחיקה מבצעית מתמדת, מגבירה את פוטנציאל הטעות, ומקרבת את ישראל וחיזבאללה למדרון החלקלק של הסלמה.
השאלה הגדולה שמלווה את כל האזור היא האם ניתן להחזיר את שני הצדדים למתווה הרתעה ברור – או שהמצב יידרדר למלחמה שבה לא יהיה אפשר עוד לקרוא למה שקורה "הפסקת אש".
