נציב תלונות הציבור נזף בשופט זיו אריאלי שקרא למחבל מתועב "המנוח"

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, קבע כי האופן בו ניסח שופט בית המשפט המחוזי בחיפה זיו אריאלי, את החלטתו יוצר אי נוחות ותחושת ריכוך ביחס למחבל ולמעשיו, תוך גילוי רגישות חד-צדדית לבני משפחתו. עוד העיר הנציב, כי שימוש במונח "מנוח" בהקשר למחבל עלול להעניק לגיטימציה או מראית עין של כבוד למי שביצע מעשים נפשעים.

רקע התלונה

ההחלטה עסקה באירוע שהתרחש לאחר מותו בכלא של המחבל הנתעב וליד דקה, המחבל שהורשע בחטיפתו וברציחתו של החייל משה תמם הי"ד. בעקבות מותו הקימו בני משפחתו סוכת אבלים בביתם. כוחות משטרה שהגיעו למקום הורו על פירוק הסוכה, ולאחר מכן התפתחה מהומה.

במהלך המהומה, כך לפי הנטען, קראו החשודים קריאות שבח למחבל, התעמתו עם השוטרים והתנגדו למעצרם. ארבעה מבני המשפחה נעצרו והובאו לדיון בהארכת מעצרם, ובית משפט השלום הורה על שחרורם בתנאים מגבילים.

ניסוח בעייתי

התלונה נסבה על האופן בו ניסח השופט זיו אריאלי את החלטתו. בין היתר כתב אריאלי בהחלטה: "אציין בהקשר זה כי כפי שאף ציין נציג המבקשת בסיכומיו, המדובר באירוע [ה]נושא עימו רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו של המנוח. ניתן וראוי היה 'להכיל' את האירוע תוך עשיית כל האפשר והדרוש על מנת להימנע מעימות והיגררות לאלימות. מכל מקום ואף לאחר שהאירוע הסלים לכלל התלהמות, קריאות גנאי, ואף עימות פיזי ניתן היה לשיטתי לגלות את הרגישות המתבקשת ואת ההבנה למצב בני המשפחה, מבלי לבצע את המעצרים…".

המתלונן: רגישות יתר למחבל

המתלונן, ארגון ציבורי, טען כי דברי השופט מבטאים רגישות יתר כלפי בני משפחת המחבל, תוך טשטוש זהותו ומעשיו הנפשעים. השימוש החוזר במונח "המנוח" וההתייחסות לאירוע המעצר ככזה שיש "להכיל" פוגעים ברגשות הציבור ובמשפחת הקורבן.

תגובת השופט

השופט אריאלי הבהיר בתגובתו כי החלטתו ניתנה על יסוד המסכת העובדתית שהונחה בפניו בלבד, וכי לבני המשפחה לא יוחסו עבירות טרור או הסתה. לדבריו, מעשיו הנפשעים של וליד דקה, שאין חולק על כך שהמיטו יגון ושכול על בני משפחתו של החייל משה תמם ז"ל, לא היו חלק מהדיון, והשימוש במונח "המנוח " הוא לשיטתו ניטרלי ואינו מבטא עמדה ערכית. עוד ציין השופט כי התלונה מבקשת, למעשה, להשיג על תוכן החלטה שיפוטית שאינה מסורה לביקורת הנציבות.

קביעת הנציב

בניגוד לטענת השופט, הנציב קבע כי הנציבות מוסמכת לברר תלונות על התבטאויות בוטות וחריגות בהחלטות שיפוטיות, אך מבלי להתערב בשיקול הדעת המהותי.

הנציב העיר כי לא ניתן להתעלם מתחושת אי הנוחות העולה לנוכח מקרא ההחלטה. ובפרט לנוכח האמור במשפט הבא: "המדובר באירוע [ה]נושא עימו רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו ש ל המנוח".

הנציב טען כי הניסוח יוצר תחושה של הכלה ואיזון בין מצבים וגורמים שאין ביניהם כל סימטריה. "הצגת האירוע ככזה שניתן וראוי היה 'להכיל', תוך גילוי הבנה למצב בני המשפחה, מתעלמת מן ההקשר המהותי והבלתי ניתן להתעלמות ממנו – מדובר במחבל אשר אין חולק כי ביצע פשע חמור ונתעב, וכי לאירועים לאחר מותו התלוו קריאות שבח והתלהמות אשר לא ניתן לנתקם מזהותו וממעשיו. בנסיבות אלה, הדגשת הרגישות כלפי בני משפחתו, מבלי להבהיר באופן חד וברור את חומרת הרקע והמעשים, יוצרת רושם בעייתי של ריכוך והצבת הצדדים על מישור ערכי קרוב", כתב קולה.

"המנוח" – מונח בעייתי

הנציב מצא להעיר במיוחד על השימוש במונח "המנוח" בהקשר למחבל וליד דקה. "מונח זה בשפה העברית נושא משמעות ערכית של ייחוס כבוד ואף חמלה לזכרו של הנפטר. מונח זה לא נועד לתיאור מי שביצע מעשי אלימות חמורים או פשעי טרור", כתב.

הנציב ציין כי עיון בפסקי דין רבים מלמד שבתי המשפט נמנעים ככלל מלעשות שימוש במונח זה בהקשר למחבלים, מתוך הכרה שהשימוש במונח זה עלול להעניק לגיטימציה לשונית או מראית עין של כבוד למי שביצע מעשים נפשעים.

כך למשל, בפסק הדין שניתן בבג"ץ ביום 30.9.2024, שעסק בבקשת בני משפחתו של וליד דקה לקבלת גופתו, נמנע בית המשפט מלהשתמש במונח "מנוח" וכינה אותו לאורך פסק הדין "דקה".

קריאה לרגישות הדדית

הנציב שב והדגיש כי אין בהחלטתו כל כוונה להתערב בשיקול הדעת השיפוטי או בעצמאות הביטוי הנתונה לשופט. עם זאת, "מצופה היה מן השופט כי כשם שביקר את חוסר הרגישות של המשטרה בטיפולה בבני משפחתו של המחבל וליד דקא, כך ינהג הוא ברגישות כלפי מי שנפגעו ממעשיו הנפשעים של אותו מחבל".