החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני לאשר את הקמתם של 19 יישובים חדשים ביהודה ושומרון מסמנת שינוי עומק במדיניות ההתיישבות, שנועד להתמודד עם התרחבות פלסטינית באמצעות בנייה בלתי חוקית והשתלטות על אדמות מדינה. במערכת המדינית והביטחונית רואים במהלך מענה לאיום ארוך טווח, של קביעת עובדות בשטח בידי הרשות הפלסטינית.
בלב ההחלטה בולטות שתי ערים חדשות: ריחנית וראש העין מזרח. שתיהן מתוכננות לקום בנקודות חיכוך רגישות – ריחנית מול הכפר ברטעה, שמצדו האחד מצוי בתחומי ישראל ומצדו האחר ביהודה ושומרון, וראש העין מזרח מול כפרים פלסטיניים שממזרח לעיר, שבהם נרשמה בשנים האחרונות התרחבות מהירה באמצעות בנייה בלתי חוקית. תושבי היישובים היהודיים הסמוכים, בהם חריש ומצפה אילן, מתלוננים זה שנים על ירי באוויר, הפרות סדר ויידויי אבנים.
שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ’, מציג את המהלך כחלק מתפיסה ביטחונית כוללת. לדבריו, קיים קשר ישיר בין התיישבות לנוכחות צבאית: “במקום שבו יש יישוב אזרחי, יש גם צבא – וזה מה שמייצר ביטחון”. הוא הזכיר כי נסיגת צה”ל מצפון השומרון לפני יותר משני עשורים הובילה, לדבריו, להתחזקות מוקדי טרור, וכי החזרה לשטח באמצעות יישובים, מפקדות וכוחות קבע נועדה לצמצם את האיום.
הקמת העיר ריחנית נשענת על תהליך שהחל כבר לפני כמה שנים, עם הקמת “חוות אביה” – חווה חקלאית שהוקמה כנקודת אחיזה ראשונית במרחב. בני משפחת פחימה, שהקימו את החווה, מספרים כי מטרתה הראשונית הייתה לבלום התקדמות פלסטינית על אדמות מדינה, יעד שלדבריהם הושג בפועל עם עצירת בנייה בלתי חוקית בסביבה.
מבחינת סמוטריץ’, חוות חקלאיות הן שלב זמני בלבד. לדבריו, עיר מביאה עמה תשתיות קבועות – כבישים, מוסדות ציבור ושירותים אזרחיים – לצד נוכחות ביטחונית מתמשכת, וכך מקבעת שליטה בשטח. הממשלה, לדבריו, כבר מקדמת השקעות משמעותיות בפיתוח ובביטחון, כחלק ממעבר מהצהרות לביצוע בשטח.
בצפון השומרון, כך לפי מקבלי ההחלטות, נקודות אחיזה זמניות הופכות ליישובים קבועים, ויישובים מתפתחים לערים. בעיניהם, זהו תהליך של ביסוס שליטה אזרחית וביטחונית, שמוביל הלכה למעשה מריבונות זוחלת למציאות ריבונית בפועל.
אם הבניה לא חוקית, למה לא מטפלים בה? צריך להסיר השורש לבעיה קודם כל.
אז למה סמוטריץ' נגד חוות ונקודות התיישבות, ומחזק רק יישובים קיימים ובקושי מחדש מקומות חדשים?!