תחקיר שפרסם ה”וול סטריט ג’ורנל” שופך אור על אחד הזרזים המרכזיים למשבר הכלכלי החריף באיראן ולגל המחאות הנרחב שפרץ במדינה: קריסתו של בנק “איאנדה”, מהבנקים הגדולים והמשפיעים ברפובליקה האסלאמית, שנוהל בידי אנשי עסקים המקורבים לצמרת המשטר ולמשמרות המהפכה.
על פי התחקיר, הבנק צבר חובות בהיקף של כ־5 מיליארד דולר, לאחר שהעניק הלוואות עתק למקורבים ולמיזמים יוקרתיים כושלים, ללא פיקוח וללא ערבויות ממשיות. יותר מ־90% מהמשאבים של הבנק הוזרמו לפרויקטים שהיו בשליטת בעלי השליטה עצמם, ובראשם מתחם הקניות הענק “איראן מול” – מיזם ראוותני שהפך לסמל לניתוק של האליטה הכלכלית מהמציאות הקשה של אזרחי המדינה.
הקריסה אילצה את השלטונות למזג את הבנק עם הבנק הממשלתי “מלי”, ובמקביל הבנק המרכזי האיראני החל בהדפסת כסף בהיקפים חסרי תקדים, בניסיון למנוע התמוטטות רחבה של המערכת הפיננסית. צעד זה החריף עוד יותר את האינפלציה, פגע קשות בערך המטבע המקומי והעמיק את אובדן האמון הציבורי.
לפי נתוני הכלכלנים שצוטטו בתחקיר, הריאל האיראני איבד במהלך שנת 2025 כ־84% מערכו, בעוד מחירי המזון זינקו בשיעור שנתי של יותר מ־70%. במקביל, לפחות חמישה בנקים נוספים במדינה מצויים במצב פיננסי רעוע, בהם גם בנקים ממשלתיים מרכזיים, מה שמעיד על עומק המשבר ולא על תקלה נקודתית.
השלכות הקריסה חרגו במהירות מהתחום הכלכלי. לראשונה זה שנים, הצטרפו למחאות גם סוחרי הבזארים המרכזיים בטהראן – מגזר שנחשב לאורך השנים לבסיס תמיכה מסורתי של המשטר ונמנע מעימותים ישירים עם השלטון. המחאות התפשטו לעשרות ערים, חרף חסימות אינטרנט, מעצרים נרחבים ודיכוי אלים מצד כוחות הביטחון.
במקביל למשבר הבנקאי, הממשלה האיראנית קידמה תקציב חירום לשנת 2026 הכולל צעדי צנע חריפים: ביטול סובסידיות, ייקור הדלק והסרת שערי חליפין מועדפים. המענה החברתי שניתן – מענק מזומן חודשי זעום – אינו מצליח לכסות אפילו את צורכי הקיום הבסיסיים של האוכלוסייה.
גורמים כלכליים בינלאומיים מציינים כי קריסת בנק “איאנדה” לא הייתה רק אירוע פיננסי, אלא נקודת שבר תודעתית. לדבריהם, היא חשפה בפני הציבור האיראני את עומק השחיתות, את השימוש במערכת הבנקאית לטובת מקורבים, ואת חוסר היכולת של המשטר לייצר פתרונות אמיתיים למשבר המתמשך.
