במסמך מקיף שהוגש היום (ראשון) לבית המשפט העליון, השיבה ממשלת ישראל לצו על תנאי שהוצא בעניין הקמת ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר ולמלחמת "חרבות ברזל". בתצהיר, החתום על ידי מזכיר הממשלה, הבהירה המדינה את התנגדותה להתערבות שיפוטית בלוח הזמנים ובזהות מנגנון הבדיקה.
לטענת הממשלה, הסמכות להקים ועדת חקירה היא בסמכותה הבלעדית, ואין בסיס משפטי להפיכת הצו על תנאי למוחלט. בתצהיר הובאה פסיקה קודמת המדגישה כי הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא עניין לממשלה ולא לבית המשפט. עוד נאמר כי הפיכת הצו למוחלט תפגע בעיקרון הפרדת הרשויות ותערער את האיזון שנקבע בחוק.
במרכז התצהיר עומדת יוזמה להקמת מנגנון חקירה חדש – "ועדת חקירה ממלכתית-לאומית". הממשלה מסבירה כי היא מקדמת חקיקה שתאפשר הקמת ועדה שתפעל לפי מודל דומה לזה שהוקם בארה"ב לאחר אירועי ה-11 בספטמבר. בניגוד לוועדה ממלכתית רגילה שבה נשיא בית המשפט העליון ממנה את החברים, כאן ההרכב ייקבע בהסכמה רחבה או באופן שוויוני בין קואליציה לאופוזיציה: מחצית מהחברים ימונו על ידי יו"ר הכנסת ומחציתם על ידי יו"ר האופוזיציה.
בוועדה ישתתפו מומחים מתחומי הביטחון, האקדמיה והמשפט, ולצדם הורים שכולים שישמשו כמשקיפים. לוועדה יוענקו סמכויות מלאות בהתאם לחוק ועדות חקירה, לרבות האפשרות לקבוע מסקנות אישיות. הממשלה טוענת כי במציאות הפוליטית הנוכחית, ועדה שמונתה על ידי מערכת המשפט לא תזכה לאמון הציבור התומך בקואליציה, כשם שוועדת בדיקה ממשלתית לא תזכה לאמון האופוזיציה.
עוד הודגש כי העיתוי להקמת החקירה טרם הבשיל בשל המצב הביטחוני. לטענת גורמי מקצוע בצה"ל ובשב"כ, קיום חקירה רחבה בעת מלחמה רב-זירתית עלול להסיט קשב ומשאבים חיוניים מהדרג המדיני והביטחוני, ולגרום לפגיעה ממשית בביטחון המדינה.
לא כמובן שעמית שנמנה על המחנה הרעיוני שהוביל את אסונות אוסלו, והוציא את צה"ל מעזה בהתנתקות – הוא זה שצריך להחליט מי "ינהל" את החקירה.
אחרי 2000 הרוגי אוסלו לא קמה ועדת חקירה, לא היה מי שיקים.
אם אחרי החקירה הזאת לא יעמידו לדין את כל אלה שהובילו אותנו למצב שבו ישראל היתה אחרי 2005, אז ה7/10 הבא
בכלל אני לא מבין למה צריך ועדת חקירה, הם היו קורבנות השלום וזהו.
ואם הם לא היו קורבנות שלום, אז צריך להכניס לכלא דחוף רטרואקטיבית את אלה שייצרו לנו קורבנות שלום.