רפורמית שנלחמה בחינוך החרדי מונתה בידי ממדאני להילחם באנטישמיות

לא רחוק מהמשרדים הטריים של הלשכה העירונית למאבק באנטישמיות בניו יורק רוססו לאחרונה צלבי קרס וכתובות נאצה. בעיר שבה דו"חות ה־NYPD מצביעים על ממוצע של כמעט תקרית אנטישמית אחת ביום, הציפייה הייתה למינוי שיאחד קהילות, ייצור אמון ויציב קו ברור. אלא שהבחירה של ראש העיר ממדאני הולכת בכיוון ההפוך ומעמיקה את השבר.

המינוי שנחשף בימים האחרונים מציב בראש הלשכה את פליסה ויזדום, פעילה יהודייה פרוגרסיבית בת 39, המזוהה זה שנים עם ביקורת נוקבת על מדיניות ישראל ועם פעילות חזיתית נגד מערכת החינוך החרדית. בעיני מתנגדי המינוי, מדובר בבחירה בעייתית שמטילה ספק ביכולתו של הגוף החדש לשמש כתובת מוסכמת ליהודי העיר בשעת חירום.

ויזדום כיהנה בוועדת ההשבעה של ממדאני, פעלה לצידו בעצרות ואף ניהלה עמו קמפיינים משותפים סביב מחאות וגזענות. אף שהיא מצהירה על תמיכה בזכות קיומה של ישראל, היא מתנגדת בחריפות למדיניות ממשלת נתניהו, הובילה מחאות נגד ביקורי שרים בישראל בניו יורק וקראה להפסקת אש מיידית לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. בעבר אף הביעה תמיכה במעצר ראש הממשלה אם יבקר בעיר.

הביקורת החריפה אינה מתמקדת רק בישראל. עם מעברו לניו יורק הצטרפה ויזדום לארגון YAFFED והפכה לאחת הדוברות הבולטות של המאבק לפיקוח פדגוגי על ישיבות חרדיות. פעילות זו, הנתפסת בקהילות רבות כהתערבות עוינת, מלווה אותה עד היום ומעוררת שאלות קשות על יכולתה לבנות אמון עם ציבור חרדי גדול ומאוים.

נקודת מחלוקת מרכזית נוספת היא התנגדותה העקרונית של ויזדום לאימוץ ההגדרה של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA) לאנטישמיות – הגדרה שאומצה בידי עשרות מדינות ומשמשת כלי עבודה מרכזי במאבק בתופעה. לדבריה, ההגדרה “משתיקה ביקורת לגיטימית על ישראל”. עבור רבים בקהילה היהודית, זהו קו אדום. רבנים וארגונים מזהירים כי דחיית ההגדרה פוגעת ביכולת לאכוף מדיניות ברורה ולזהות אנטישמיות במסווה פוליטי.

הביקורת לא איחרה לבוא. קודמה בתפקיד, הרב משה דיוויס, שהוביל את הקמת הלשכה תחת ראש העיר הקודם, הבהיר כי מדובר בתפקיד אופרטיבי הדורש ניסיון ממשלתי ואמון רחב. גם ארגונים מרכזיים התריעו מפני פגיעה באפקטיביות הגוף החדש. בליגה נגד השמצה נמסר כי למנהל הלשכה תפקיד קריטי בביטחון יהודי העיר, וכי ללא אמון חוצה קהילות – המשרד עלול להיכשל בשעת מבחן.

מן העבר השני, נבחרי ציבור מהשמאל היהודי בירכו על המינוי וטענו כי ויזדום מביאה עמה יכולות גישור ושיח פלורליסטי. אך עבור מתנגדי המהלך, השאלה אינה סגנון אלא מהות: האם מי שהתנגדה לכלי ההגדרה המרכזיים של המאבק באנטישמיות, והובילה מאבקים נגד מוסדות יהודיים מרכזיים, יכולה להנהיג מאבק אפקטיבי בשעה שבה האיום מוחשי ומיידי.

בעיר שבה יהודים מחפשים כתובת ברורה, נחושה ומאחדת – המינוי הזה נתפס בעיני רבים כהימור מסוכן. השאלה שנותרה פתוחה אינה רק אם ויזדום תצליח, אלא האם הלשכה תזכה לאמון הבסיסי הדרוש כדי להגן על יהודי ניו יורק כשזה נדרש באמת.