כמעט שלושה שבועות לתוך הלחימה, עדויות שמגיעות מתוך איראן מציירות תמונה קשה של חיים תחת מתקפות בלתי פוסקות, פחד מתמשך וחוסר ודאות עמוק. כתבי BBC ו-PBS הצליחו לשוחח עם תושבים בטהרן ובערים נוספות – והדברים חושפים מציאות יומיומית של הישרדות.
לדברי המרואיינים, האיום אינו מתבטא רק בפיצוצים עצמם, אלא גם בתחושת החרדה המתמדת שמלווה כל רגע. אחת התושבות סיפרה כי גם כאשר השמיים שקטים – השקט עצמו מפחיד: "אתה מחכה לפיצוץ הבא. גם כשהכול דומם, זה מרגיש כאילו משהו עומד לקרות".
היציאה מהבית הפכה לפעולה מסוכנת. תושבים מתארים כיצד כל יציאה לרחוב היא הימור, במיוחד בזמן מתקפות כטב"מים. "אם אני פותחת את הדלת – אני לא יודעת אם אחזור", סיפרה אישה בשנות ה-30 לחייה. לדבריה, גם בעלי חיים מגיבים לאיום עוד לפני הפיצוצים – והופכים לסימן אזהרה מוקדם.
במקביל לאיום מהאוויר, האזרחים מתמודדים גם עם לחץ פנימי גובר. לפי הדיווחים ב-BBC, תומכי המשטר נוכחים ברחובות, מפגינים כוח ומעבירים מסר ברור לכל מי שחושב להביע התנגדות. נוכחות כוחות הביטחון והמחסומים התגברה, והפחד מפני מעקב או ענישה מונע מאנשים להביע דעה.
גם ב-PBS תוארה מציאות דומה: משפחות נערכות לגרוע מכל באמצעים מאולתרים. אם צעירה סיפרה כי היא מדביקה חלונות, בונה מחסות מאולתרים בבית וישנה לצד בנה הקטן מחשש לפגיעה. "אני לא יכולה להשאיר אותו לבד. אם יקרה משהו – אני רוצה להיות לידו", אמרה.
תושבים נוספים סיפרו על אגירת מזון וחשש מהפסקות חשמל, לצד קושי לעזוב את הערים בשל עומסי תנועה ומחסור בדלק. מי שניסו להימלט מצאו עצמם תקועים בדרכים – ללא ודאות לאן להגיע.
לצד הפחד, ניכרת גם תחושת קרע פנימי. חלק מהאזרחים מביעים תקווה לשינוי פוליטי, אך במקביל מתקשים להתמודד עם העובדה שמדינתם מותקפת. "אנחנו לא תומכים באף צד", אמר אחד המרואיינים, "אנחנו רק רוצים לחיות".
אחרים ניסחו זאת בצורה חדה יותר: "המציאות היא שאתה צריך לבחור מי יהרוג אותך – המשטר או הפצצות".
