המציאות במצרי הורמוז בימים האחרונים רחוקה מלהיות שחור או לבן. המצר אינו חסום פיזית, אך הוא מתנהל תחת משטר "סינון" קשוח של משמרות המהפכה, המנצלים את השליטה בנתיב כדי לייצר רווחים פוליטיים וכלכליים בזמן המלחמה.
בניגוד לדיווחים על השבתה מוחלטת, תנועת האוניות במצר נמשכת בפורמט סלקטיבי מאוד: סין, הודו ורוסיה: מדינות אלו נהנות מ"חסינות" זמנית. איראן מאפשרת למכליות שלהן לעבור בנתיב הצפוני הקרוב לחוף האיראני לאחר תיאום מראש. עבור טהרן, מדובר בצינור חמצן כלכלי ומדיני מול המעצמות שאינן חלק מהקואליציה המערבית.
מכליות המפרץ (תחת סחיטה): אוניות מערב הסעודית ומאיחוד האמירויות עוברות לעיתים, אך לפי דיווחים, איראן דורשת "דמי מעבר" או "ביטוח הגנה" שנע בין מיליון ל-2 מיליון דולר לכל מעבר – סחיטה שנועדה לממן את המאמץ המלחמתי האיראני.
ליווי צבאי בינלאומי: כוח המשימה האמריקני-בריטי ממשיך ללוות אוניות מטען חיוני, אך המעבר מתבצע תחת איום מתמיד של מל"טים וסירות מהירות.
עבור המערב, המצר חסום למעשה (דה-פקטו): ישראל וארה"ב: כל אוניה בבעלות ישראלית או כזו שפקדה נמל ישראלי בשנה האחרונה נחסמת לחלוטין. משמרות המהפכה הבהירו כי "כל כלי שיט ציוני הוא מטרה לגיטימית".
רוב חברות הספנות הגדולות בעולם השעו את המעבר במצר באופן עצמאי. הסיבה אינה רק האיום הפיזי, אלא העובדה שחברות הביטוח ביטלו את הכיסוי באזור, מה שהופך כל הפלגה להימור כלכלי בלתי אפשרי.
החשש הגדול בוושינגטון ובירושלים הוא מאיומי איראן לחסום הרמטית את המיצרים.מעבר מסינון אוניות לזריעת אלפי מוקשים ימיים לאורך כל רוחב המצר. צעד זה יסגור את הנתיב גם עבור המדינות הנהנות כרגע מהסכמה איראנית. חסימה כזו תגרע כ-20% מתפוקת הנפט העולמית באופן מיידי, מה שעלול להקפיץ את מחירי הדלק לרמות היסטוריות.
זוהי בדיוק הנקודה שבה נכנס האולטימטום של הנשיא דונלד טראמפ ליום שישי הקרוב. טראמפ אינו דורש רק "הפסקת אש", אלא חופש שיט מוחלט לכל המדינות. כוחות הנחתים שמתקדמים לאזור מגיעים בדיוק כדי להוות את הכוח שיוכל, במידת הצורך, לפתוח את הנתיב בכוח הזרוע והאש.
