בג"ץ הורה – אבל החוק אוסר: הדרמה המשפטית סביב גזירת המעונות | פרסום ראשון

עורך הדין יצחק בם, המייצג את עמותת "אמת ליעקב בישראל" וקבוצת משפחות של לומדי תורה, פנה במכתב דחוף לשר העבודה ח"כ יריב לוין, למנכ"ל משרד העבודה רובי שמש וליועמ"שית עו"ד גלי בהרב-מיארה, ובו דרש להימנע מיישום כל הסדר המתנה את זכאות הפעוטות לסבסוד מעונות יום במעמד הגיוס של אבותיהם.

רקע: פסיקת בג"ץ והנחייה למשרד העבודה

ביום ראשון ט' אייר (26.4.2026) הורה בית המשפט העליון, במסגרת בג"ץ 6128/23 (התנועה למען איכות השלטון נ' שר הביטחון), למשרד העבודה לשקול ולהחליט בתוך 21 יום כיצד לתקן את מבחן התמיכה למעונות היום, כך שהסדרת מעמד האב מול רשויות הצבא תשמש תנאי-סף לכלל תבחיני הזכאות לסבסוד. כעת ניצבים אנשי המקצוע במשרד העבודה בפני שאלה משפטית כבדת משקל: האם בכלל מותר להם לפעול בהתאם להוראת בית המשפט.

המשפטנים אינם רשאים לציית לפסיקה הנוגדת את החוק

הפנייה מציפה נקודה עקרונית שאינה מוזכרת דיה בשיח הציבורי: אנשי מקצוע במגזר הציבורי – ובכלל זה עורכי דין, מנכ"לים ופקידי ממשלה – אינם רשאים ליישם פסיקת בית משפט הסותרת הוראות חוק מפורשות. בג"ץ אינו רשאי להורות לרשות מנהלית לתקן תקנות באופן הנוגד את החוק הראשי עליו הן מבוססות, ואם תוצאת התיקון תהיה תקנות הסותרות את הדין – חובת הציות של הרשות היא לחוק, לא לפסיקה. כלומר: למשרד העבודה אסור לתקן תקנות בניגוד לחוק, וגם אם ינסח משרד העבודה תקנות כפי שבג"ץ מורה, וגם אם יאשרן שר העבודה – אם אותן תקנות יעמדו בסתירה לחוק הגנת הפרטיות, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו או לחוקים אחרים, אסור לאנשי המקצוע ליישמן.

שלושה רבדים של קשיים משפטיים

עו"ד בם מפרט בפנייתו שלושה מישורים שבהם הוראת בג"ץ לשלול סבסוד מעונות יום מילדים חרדים אינן חוקיות ואינן תואמות אמות מידה משפטיות:

א. הרובד החוקתי

עיקר הבעיה החוקתית נעוץ בכך שהסדר הגורע זכאות סוציאלית מילד בשל מעשה הוריו פוגע ביסודו בזכות לשוויון. בפסיקות קודמות עמד בית המשפט העליון על כך שאין להשתמש בגמלאות ובהטבות סוציאליות ככלי ענישה. בבג"ץ 3390/16 נקבע ברוב דעות כי שלילת זכויות סוציאליות "בשל עוונות" של אחר, ללא בחינה פרטנית, פוגעת בזכות לשוויון ובכבוד האדם, זכויות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

עו"ד בם מדגיש כי מדובר בסבסוד שאינו מועבר להורים אלא ישירות למעון – כלומר מדובר במימון ספציפי של צרכי הילד. הנפגע העיקרי מהסדר כזה אינו האב, אלא הפעוט עצמו.

הקושי מתעצם על רקע אי-שוויון בסיסי: חובת הגיוס אינה נאכפת באותה מידה על כלל האוכלוסייה. הערבים אינם מגויסים מכוח מדיניות מנהלית – שחוקיותה עצמה מוטלת בספק – ולא מכוח פטור מעוגן בחקיקה ראשית. כתוצאה מכך ייווצר מצב שבו רק משפחות חרדיות ייענשו על אי-גיוס, בעוד שמשפחות ערביות שאף לבניהן אין פטור חוקי לא יסבלו כלל מאותה מדיניות.

בנוסף מציין עו"ד בם כי להסדר המוצע חסרה הסמכה חוקית מפורשת: פגיעה בזכות חוקתית לשוויון מחייבת עיגון בחקיקה ראשית העומדת בתנאי פסקת ההגבלה – ולא רק מדיניות מנהלית. כמו כן, אמצעי שפגיעתו בצדדים שלישיים אינו עומד במבחני המידתיות, אף אם תכליתו ראויה.

ב. הרובד המינהלי

תכלית סבסוד מעונות יום היא אחת: עידוד תעסוקת הורים. לדברי עו"ד בם, שיקול מעמד הגיוס של האב הוא שיקול זר לחלוטין לתכלית זו, ולפי כללי המשפט המנהלי אין לייחס לו משקל בהכרעת הזכאות.

עו"ד בם מציין עובדה חברתית שמשרד העבודה נדרש להכיר בה: בציבור החרדי המקיים אורח חיים מסורתי, עיקר נטל הטיפול בפעוטות מוטל על האישה. שלילת הסבסוד בשל אי-התייצבות הגבר לא תפעיל לחץ על האב – אלא תכריח את האם לצאת ממעגל העבודה. כלומר, ההסדר הוא קונטר-פרודוקטיבי: הוא פוגע בדיוק במטרה שלשמה הוא מוצהר – שילוב הורים בשוק העבודה.

סכנה נוספת עליה מצביע עו"ד בם: משפחות שתישלל מהן הזכאות עלולות לשלוח את ילדיהן למעונות לא מפוקחים הפועלים שלא כחוק – מה שיפגע ישירות בביטחון הילדים.

ג. הגנת הפרטיות

ההסדר המוצע מחייב הצלבת מידע בין רשות הגיוס הצבאית לבין משרד העבודה. מסירת מידע אישי בין רשויות ממשלתיות מוסדרת בסעיפים 23ב ו-23ג לחוק הגנת הפרטיות, ומותרת אך ורק כאשר קיימת זיקה עניינית הדוקה בין המידע לבין תפקיד הגוף המקבל – תנאי שאינו מתקיים כאן. מידע בדבר מעמד גיוס נאסף לצורך ניהול חובות שירות ביטחון; שימוש בו לצורך קביעת זכאות סוציאלית הוא שימוש משני הנוגד את תכלית איסופו, ומחייב הסמכה חוקית מפורשת שאינה קיימת.

סיכום: "לא יומתו בנים על אבות"

עו"ד בם מסיים את פנייתו בדרישה חד-משמעית לגורמי המקצוע להימנע מכל הסדר המקשר בין זכאות הפעוט לסבסוד מעונות היום לבין מצב התייצבות אביו בלשכת הגיוס. "לנוכח מכלול הקשיים האלה, אבקשכם להימנע מכל יצירת זיקה בין זכאותן של פעוטות לסבסוד שכר לימוד במעונות היום לבין מצב ההתייצבות בלשכת גיוס של אבותיהם, בבחינת "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת".

המכתב המלא: