סיפורו של אהיזומוונגיה בן ה-36 החל במסע הישרדות מורכב מניגריה, (ווינט) דרך שנתיים בשבי בלוב ועד הגעתו לאיטליה בדרכי הים. זמן קצר לאחר שהשתקע במדינה, רכש כרטיס גירוד ב-5 אירו וגילה שזכה בחצי מיליון אירו. עם זאת, הוא נקלע למלכוד בירוקרטי: החוק האיטלקי דרש חשבון בנק לצורך גביית הפרס, בעוד שפתיחת חשבון בנק דרשה הוכחת תושבות – מסמך שלא היה ברשותו.
במשך השנים, אהיזומוונגיה לא ויתר. הוא למד איטלקית, השתלב בשוק העבודה ואף רכש חנות מזון אפריקנית בעיר פלקונרה. עורך דינו, אנדראה פלאצסקי, הגיש תביעה לבית המשפט באנקונה, בה טען כי עבודתו והשתלבותו החברתית של מרשו מקנות לו זכאות לתושבות, בית המשפט קיבל את טענות ההגנה וקבע כי אהיזומוונגיה הוכיח התנהלות ראויה והשתלבות מוצלחת. בתגובה להחלטה אמר אהיזומוונגיה: "התפללתי לרגע הזה מאז שהגעתי לאיטליה. קבלת ההיתר משמעותית עבורי יותר מאשר הזכייה בכסף. אני רוצה לעבוד ולתרום לחברה". כעת, עם קבלת היתר השהייה, יוכל אהיזומוונגיה סוף סוף לממש את זכייתו הכספית לאחר המתנה של עשור.




















