שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, דחתה את בקשתם של עמותת "אמת ליעקב בישראל" והאזרח צבי מנשה ויצמן למתן צו ארעי שיורה על דחיית עריכת הגרלת הדיור הקרובה והארכת תקופת ההרשמה.
השופטת וילנר קבעה בהחלטתה כי בעתירה נפל "שיהוי כבד", שכן היא הוגשה כיום אחד בלבד טרם מועד סיום ההרשמה להגרלה. שיהוי זה העמיד את המערכת בסד זמנים דחוק אשר אינו מאפשר בחינה ממצה של הבקשה לסעד זמני. עם זאת, השופטת לא דחתה את העתירה על הסף, והורתה למדינה להגיש תגובה מקדמית מפורטת בתוך 30 יום, שבה תתייחס לאופן יישום חובת הגיוס הכלכלית.
העתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד יהודה אבלס, תוקפת את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מיום 24.5.2026. החלטה זו הוסיפה לקובץ החלטות המועצה תנאי חדש, המכונה "התנאי הצבאי", וקובעת כי הזכאות להשתתף בהגרלות הדיור מותנית בכך שלפי נתוני צה"ל, היחיד או בן זוגו אינם מוגדרים כחייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם.
העותרים מבקשים להבחין בין "תבחין זכאות סוציאלי" רגיל (כמו גיל או מצב משפחתי) לבין סנקציה, וטוענים כי התנאי הצבאי לא נועד לאתר מי זקוק יותר לפתרון דיור, אלא להוות כלי לחץ כלכלי בתחום חובת הגיוס.
העותרים מעלים שני עוגנים מרכזיים לפסילת המדיניות: 1. פגמים בניהול ובשיקול הדעת המינהלי. היעדר מנגנון שימוע פרטני: מערכת ההרשמה המקוונת של רשות מקרקעי ישראל חוסמת אזרחים באופן אוטומטי על בסיס נתונים המועברים מצה"ל, מבלי שניתנת להם זכות עיון או אפשרות להצביע על טעויות סנכרון ועדכון בין המערכות.
העתירה חושפת כי עוד בחודש מרץ, שלחה היועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון, עו"ד אפרת פרוקצ'יה, מכתב רשמי למשנה ליועמ"שית, עו"ד גיל לימון, ובו התריעה על קושי משפטי חמור:
"לדעתי עשוי להיות קושי משפטי להצדיק מניעת זכאות רק מאברכים שמשתמטים משירות בצה"ל, בעוד שאין כל איסור על מי שהורשע בעבירות חמורות להשתתף בהגרלות".
העותרים תוהים כיצד נשללת הטבה מאדם שטרם נערך בעניינו דיון בסיסי, בעוד אזרח שהורשע בעבירות חמורות נותר זכאי להטבות דיור ממשלתיות.
העותר 2, צבי מנשה ויצמן, הוא אדם פרטי המחזיק בתעודת זכאות פעילה שניתנה לו כדין לפני ה-24.5.2026 ותקפה עד לשלהי יולי. למרות זאת, הוא נחסם אוטומטית מהשתתפות בהגרלות הנוכחיות. העותרים טוענים כי מדובר במעשה מינהלי מוגמר שהקנה זכות מוקנית ואינטרס הסתמכות מוגן.
מבחינה לשונית ומבנית, "התנאי הצבאי" הוכנס רק תחת הפרק של תבחינים לקבלת תעודה חדשה, בעוד שפרק ההגרלות והגדרת המונח "זכאי" לא שונו – עובדה המעידה, לטענתם, כי כוונת מחוקק המשנה הייתה להחיל את התנאי מכאן ואילך בלבד ולא רטרואקטיבית.
נספחי העתירה חושפים פנייה מיום 7.6.2026 של עו"ד רבקה דגן, המייצגת את עמותת "אמת ליעקב בישראל" ועמותת "שמורה". במכתב זה מועלות טענות על חריגה מסמכות סטטוטורית של מועצת מקרקעי ישראל, שכן חוק רשות מקרקעי ישראל מסמיך אותה לנהל קרקעות ולא להפוך לזרוע אכיפה של שלטונות הצבא.
עו"ד דגן תוקפת את ההחלטה מן ההיבט המגדרי והמשפחתי, ומגדירה אותה כענישה קולקטיבית ואפליה של נשים:
שלילת קורת גג מנשים: ההחלטה שוללת מנשים העומדות באופן עצמאי בכל הקריטריונים את הזכות לקורת גג, אך ורק בשל מעמדו הצבאי של בן זוגן, דבר המהווה פגיעה בזכות החוקתית לשוויון, לקניין ולמדור.
פגיעה באוטונומיה ובלחץ משפחתי: ההחלטה יוצרת "חזקה חלוטה שרירותית" ומתעלמת מנשים המנהלות הפרדה רכושית מלאה מבן זוגן, או מכאלה שבן זוגן נמצא בחרם בחירה מנימוקים שאינם בשליטתן.
חיפזון בקבלת ההחלטה: ההחלטה התקבלה בתוך 28 ימים בלבד מהחלטת בג"ץ האופרטיבית הקודמת, ללא תשתית עובדתית ותוך התעלמות מעמדות גורמי המקצוע במשרד האוצר ובמשרד הכלכלה, שהתריעו מפני שימוש בכלי סיוע חברתיים כסנקציה.
השתלשלות העניינים המשפטית מחזירה את הצדדים אל נובמבר 2025, אז ניתן פסק הדין הראשון בתיק המאוחד (בג"ץ 5819/24, התנועה למען איכות השלטון נ' שר הביטחון), אשר הורה לממשלה לגבש בתוך 45 ימים מדיניות כלכלית-אזרחית לאכיפת חובת הגיוס.
משלא פעלה הממשלה במשך חודשים ארוכים, והמשיכה להנפיק תעודות זכאות, הוציא בג"ץ החלטה אופרטיבית שנייה ביום 26.4.2026, המורה למועצת מקרקעי ישראל להתכנס בתוך 21 יום ולקבוע את אופן התניית ההטבה. העותרים מדגישים כי הוראת בית המשפט הייתה פרוצדורלית בלבד, ולא הסמיכה את המועצה לחרוג מכללי המשפט המינהלי או להטיל סנקציות רטרואקטיביות ללא שימוע.
על אף שבקשת הסעד הזמני לעצירת ההגרלות הנוכחיות נדחתה בעקבות עיתוי הגשתה, התיק העיקרי נותר פתוח. המדינה צפויה להגיש את נימוקיה בתוך 30 יום, ולאחר מכן יתקיים הדיון העקרוני בהרכב בג"ץ.
נו משהו חשב אחרת…יש להגיש עתירה לפני י'ז בתמוז שתחייב את הממשלה לבנות את בית הבחירה….עתירה שבטוח תתקבל ברוב קולות…רק שהעותר לא יהיה חרדי או חלילה דתי..