חופש העיתונות בבתי המשפט יוגבל משמעותית: כך ייראו הכללים החדשים

מהלך חקיקתי ורגולטורי שייכנס לתוקף בתחילת שנת 2026 צפוי לשנות באופן מהותי את כללי הסיקור העיתונאי במרחב בתי המשפט בישראל. החל מ־1 בינואר 2026 יוגבל משמעותית צילום ופרסום תיעוד חזותי מתוך אולמות בתי המשפט, מהלך שמעורר דאגה רבה בקרב כתבי המשפט וארגוני התקשורת.

המגבלות החדשות נשענות על תיקון לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, שאושר בכנסת בחודש אוקטובר האחרון, וכן על עדכון נוהלי מנהל בתי המשפט. השילוב בין השניים יוצר הקשחה נרחבת של הנהלים הקיימים ומעביר חלק ניכר משיקול הדעת לידיהם של שופטים.

על פי התיקון לחוק, צילום של חשוד המוחזק במעצר לפני הגשת כתב אישום בתוך אולם בית המשפט – וכן פרסום הצילום – יתאפשרו רק באישור מפורש של בית המשפט. אישור כזה יינתן רק במקרים חריגים, מטעמים מיוחדים, ורק אם השתכנע בית המשפט כי קיים עניין ציבורי ממשי הגובר על הפגיעה האפשרית בכבודו של החשוד ובחזקת החפות העומדת לו.

ההסדר החדש מרחיב את האיסור גם לשטחים הציבוריים שבתוך בתי המשפט, כגון מסדרונות ואזורי המתנה. פרסום צילום של חשוד שצולם באזורים אלה יתאפשר רק אם נתן לכך את הסכמתו בכתב, או לחלופין אם בית המשפט אישר זאת וקבע כי האינטרס הציבורי בפרסום גובר על הפגיעה האפשרית בכבודו.

במקביל לחקיקה, עודכן גם נוהל מנהל בתי המשפט העוסק בצילום והקלטה. החל מ־2026, כל צילום באולם בית המשפט – גם לפני כניסת המותב לאולם או לאחר יציאתו – יחייב הגשת בקשה רשמית וקבלת החלטה שיפוטית. מדובר בשינוי משמעותי לעומת המצב הקיים כיום, שבו ניתן היה להסתפק באישור של דוברות הנהלת בתי המשפט או משמר בתי המשפט.

הבקשות יוגשו באמצעות טופס ייעודי דרך מערכת "נט המשפט" או במזכירות בתי המשפט, והמשמעות בפועל היא החלת פיקוח שיפוטי כמעט מלא על כל תיעוד חזותי באולמות.

כתבי משפט בגופי התקשורת השונים מזהירים כי המהלך יכביד על עבודת העיתונאים, יפגע ביכולת לסקר הליכים בזמן אמת ואף ייצור "אפקט מצנן" שיצמצם את התיעוד הציבורי של פעילות מערכת המשפט. לטענת גורמים בענף, דרישה להיתרים שיפוטיים כמעט גורפים עלולה לפגוע בשקיפות ולהחליש את זכות הציבור לדעת, במיוחד בתיקים בעלי חשיבות ציבורית גבוהה.

ח"כ איתן גינזבורג, שיזם את התיקון לחוק, הסביר כי צילום חשוד באולם מעצרים פוגע הלכה למעשה בחזקת החפות ויוצר תדמית עבריינית עוד בטרם נבחנות הראיות. ח"כ טלי גוטליב, שתמכה במהלך, טענה כי מדובר בצעד הכרחי להגנה על כבוד האדם ברגעים הרגישים ביותר של ההליך הפלילי, והדגישה כי אין מדובר באיסור גורף אלא באיזון מחודש בין זכויות החשוד לאינטרס הציבורי.

מנגד, נציגי ארגוני העיתונאים טוענים כי הפגיעה אינה מידתית, וכי בעידן שבו כל אזרח מחזיק מצלמה בכיסו, הגבלות כבדות על עיתונאים דווקא עלולות לערער את פומביות הדיון ולהחליש את הפיקוח הציבורי על מערכת המשפט. לדבריהם, מקור ההשפלה של חשודים אינו בהכרח בפרסום התקשורתי, אלא לעיתים בהתנהלות גורמי האכיפה עצמם.